בין אידאולוגיה להלכה Featured

 3 vaserman
 

חליבה בשבת וחקלאות ארץ ישראלית - בין אידאולוגיה להלכה

הרב אברהם וסרמן

ידיעה קטנה על עבודת גויים בחליבה בקבוצת יבנה הוותיקה שבה ועוררה פרשה מיוחדת בתולדות ההתיישבות הדתית אשר השלכותיה חשובות במיוחד לחיינו המתחדשים בארץ ישראל בימים ההם וגם בזמן הזה

עבודה עברית או וחי אחיך עימך

מימי העלייה השנייה הנחתה את המתיישבים אידאולוגיה של הפיכת היהודים ליצרניים: פועלים וחקלאים, לא רק סוחרים, בנקאים ומתווכים העוסקים בעסקי אוויר, 'לופט געשעפטען'. בורוכוב הגדיר את המטרה "הפיכת הפירמידה", השבת הכוחות היצרניים לבסיס הקיום הכלכלי-חברתי. גורדון ראה בעבודת האדמה ערך מקודש ליחיד ולכלל והאמין שתחבר את העם לארץ.

הראי"ה, בן הזמן, הדגיש את ערך הקדושה המיוחד בקשר שבין העם לאדמת וקרא לאיכרים להעסיק את העולים החדשים: "שטף של מהגרים בא ושוטף כעת אלינו... כל שאיפותינו הלאומיות... הכל קשור ותלוי הוא בעניני ההגירה... הננו קרואים למעשה לעזרת אחים שהיא עזרתנו... רובם צעירים אשר אין להם כל, כי אם נפשם הנלהבה באהבת ארץ אבות, וכח שריריהם המוצקים הנכונים לעבודה.

"ועתה כמה חובה כפולה ומכופלת היא על ישובנו כלו, וביחוד עליכם אחינו האכרים והכורמים, אשר על אדמת הקדש... להחלץ חושים כלנו, בעד העבודה העברית. עתה בא התור של "וחי אחיך עמך", ביחש לנתינת עבודה... ממעמקי לבבי אקרא אליכם; התרוממו בנפש נדיבה... עלינו לזכור כמה אוצרות סגולה ישנם בין צעירי אחינו הללו, שיהיו לברכה ולתהלה בארץ. עלינו לחזק ולאמץ את כחם ואת רוחם של המהגרים הללו... נתינת עבודה בעין יפה בלא אמתלאות, בלא השתמטות.

ככל אידאולוגיה אנושית, זה שנים רבות זנחו רוב המעסיקים, המחפשים בעיקר כוח עבודה זול, את ערך העבודה העברית

 

"שאלת חיים היא לנו עכשו, שאלת העבודה העברית, ועם כל העין הטובה שאנו נוהגים בה ביחש לבני גזענו ושכנינו יושבי הארץ הערביים, עלינו לזכור שלא להתעלם מבשרנו, במדה כפולה של חובת אחים ושל חובת בנין העם על אדמתנו, של חובת אהבת גרים, פליטי-חרב הבאים אל חיק אמם, לציון..." (אגרות ראיה ד, עמ' פג).

האזכור 'עבודה עברית' הודגש עם המצווה 'וחי אחיך עמך'. כלומר, יסוד התמיכה נבע ממקורות ההלכה ולא מהאידאולוגיה הרווחת באותו זמן.

בין גוי של שבת לגר תושב

כשפנו לראי"ה חלוצים דתיים בבקשה שימצא היתר לחליבה בשבת סברו שיענה בחיוב. מה גדלה אכזבתם משאסר בתוקף חליבה בשבת בידי יהודי: "אין שום דרך כי אם לחלוב בשבת ע"י נכרי, כמו שעשו אבותינו מעולם". עוד הוסיף שתי אמירות עקרוניות: "אי אפשר לישוב יהודי שלא ימצאו בתוכו גם נכרים אחדים לפי ההכרח של איזה דברים המותרים להיעשות בשבת ויו"ט דווקא ע"י נכרים", וכן "חוקי תורתנו הקדושה הם בודאי יותר חזקים באין ערוך מכל מנהגי בדאות (!) שבדאו להם אנשים, והם חיינו ואורך ימינו ויסוד תחייתנו על אדמת הקדש". במילים אחרות, אי אפשר שאידאולוגיה של עבודה עברית ("מנהגי בדאות") תאלץ את הפוסק להורות שלא כהלכה ותשנה את הדין המקובל שיש לעיתים צורך הלכתי להשתמש בגויים היושבים בקרבנו. מי שסבור שכך בונים את היישוב מתכחש לאמת שיסוד תחייתנו הוא קיום התורה ומצוותיה.

כנגד המזלזלים במושג הגלותי 'שאבעס גוי' ענה הראי"ה: "הרבה יותר חופש ויותר גדלות ממה שיש בהתיאור של 'שבת גוי', שהוא מושג מדולדל של הגלות, אנו מוצאים דוקא בהאופי של ישיבתנו בארץ בתור עם שליט על ארצו ונדיב ברוחו... מה שנכנס בכלל היתר מלאכה ע"י גוי בפרטים ידועים, הוא דבר שאנחנו צריכים להכניס לחשבון של המשק החקלאי שלנו. ובשביל כך אנו זקוקים תמיד להשתמש בגר אשר בשערינו. גר כזה שהוא תושב בקרבינו ואיננו בן בריתנו, וזהו כבודנו ואשרנו".

ככל אידאולוגיה אנושית, זה שנים רבות זנחו רוב המעסיקים, המחפשים בעיקר כוח עבודה זול, את ערך העבודה העברית.

"ההוראה המקובלת בישראל"

הראי"ה הורה לחלוב בשבת בידי גוי או בידי יהודי לאיבוד. היו רבנים שהתירו לחלוב בתנאים מסוימים, למשל על גבי אורז, ובהם הרב עוזיאל, רבה הראשי של תל אביב–יפו, שהסתמך על הסוברים כי איסור החליבה בשבת הוא מדרבנן. כנגדם טען הראי"ה: "אין להם יסוד בהלכה למעשה, נגד ההוראה המקובלת בישראל שהחולב הוא מחלל שבת דאורייתא". זו הייתה דרכו ההלכתית, שלא לשנות ממה שהתקבל בעם ישראל גם אם יש דעות אחרות.

היו חוקרים שתהו למה לא אימץ הראי"ה 'הלכות ציוניות', כפי שעשה בהיתר המכירה. אבל טעות בידם. גם היתר המכירה בשמיטה איננו מחמת 'טעמים ציוניים': גדולי ישראל חתמו על היתר המכירה הראשון כבר בשנת תרמ"ט (1889), הרבה לפני ייסוד התנועה הציונית.

סוגיה זו מממחישה כיצד פוסק גדול אינו נכנע לתכתיבי המציאות. אדרבה, על המציאות להתאים עצמה להלכה. המשק בנווה יעקב אימץ את גישת הראי"ה בהצלחה. גם המשק בגדרה אימץ את איסורו של הרב קוק והצליח כלכלית למרות ההפסדים שנגרמו מהחליבה לאיבוד. ההכרח למצוא פתרון מעשי סלל את הדרך לכניסת האוטומציה בחליבה המאפשרת חליבה בשבת, וחלב זה מוגדר 'למהדרין' גם בגופי כשרות קפדניים. הכנסת גויים לפעילות זו כבר אינה הכרחית אך מאפשרת הידור גדול אף יותר.

אומנם יש לציין את חשיבותה העצומה של החקלאות הנעשית בידי יהודים בארץ. ככל שערך החקלאות במדינה פוחת, ועימו מספר החקלאים, פוחת ערך הקשר לארץ ישראל וחשיבותה. בעיה זו דורשת תיקון.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עצמאות הרבנות

  מאמר מאת הרב אברהם...

תחפושות לכל עת אמת

  סיפור מאת מיכל

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם