הנהגה שקטה Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

"שלום, אני מורה בבית ספר בדרום, וגם אני כותבת כעת את תעודות המחצית. כבר כמעט שנה אנחנו מלמדים מרחוק, מול מסכים שחורים שאנחנו מנסים להעיר ולפתוח ולעניין. מרימים טלפונים אישיים לכל תלמיד, מכינים דפי עבודה והעשרות ומשחקים, ובעיקר מנסים להתחדש וללמוד עוד שיטות לימוד (יש לנו תואר בהוראה, לא תואר ב'זום'...).

כל יום הוא שיעור חדש בעבורי בסבלנות וביצירתיות: איך חוגגים ימי הולדת בכיתה השנה? איך מחזקים מרחוק ילדים שנכנסים שוב ושוב לבידוד ושאני רואה את העצב על פניהם? איך מטפלים בתלמידה שסבתא שלה נפטרה בעקבות הקורונה? איך מתמודדים עם 500 הודעות ביום בקבוצת הוואטסאפ של ההורים? ואיך, איך כותבים להם עכשיו תעודה, על רכבת ההרים הזאת שעברנו יחד מתחילת השנה?

זה כבר מזמן לא החומר וההספק. אנחנו מבינים שנספיק פחות. זה עצם הרצון ללמד, לראות שהילדים מתקדמים, שהם עוברים תהליך, שהם לא שוקעים במהלך המשבר הזה אלא מצליחים לקנות תורה וחכמה, להתבגר ולצמוח.

בשבת שמתי לב שהפרשה כולה עוסקת בהעברת מסר בעל חשיבות לדור הבא: 'וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ', 'לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם', 'וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת', 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא', 'וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר' ועוד ועוד.

לא מסופר שם על מספר העמודים בספר טבע ובמחברת חשבון, אף שחשוב לא לוותר גם בתחום הזה, אלא על הדבר החשוב מכול – היכולת להעביר לדור הבא את הסיפור שלנו. הלוואי שלמרות כל הקשיים בתקופה הזאת, נצליח במשימה".

2.

בימים של בחירות רביעיות ברצף, של פוליטיקאים ומפלגות שבאים והולכים, נפטר השבוע אדם שמזכיר לנו איך אפשר להנהיג ולהשפיע ולשנות עולמות גם בדרכים אחרות.

משה (מושקו) מושקוביץ, בן 96, היה איש חינוך ומעש שהקים עשרות מוסדות חינוך, יישובים, ישיבות ומפעלים. הוא היה ניצול שואה, לוחם אצ"ל, וזכה לראות בני נינים. מכל מה שנכתב ונאמר עליו, למדתי כמה דברים:

•           "העיקר – לעשות". ביום השלישי של מלחמת ששת הימים, עוד לפני סיום המלחמה, הוא כבר כתב תוכנית מפורטת להקמת גוש עציון. כשכולם עוד התרגשו ולא עיכלו, הוא כבר תכנן צעדים מעשיים. "הקדוש ברוך הוא מזמין אותנו בדור הזה לקחת אחריות ולפעול עימו", הסביר.

•           שני ערכי יסוד בסיסיים ליוו את חייו – עלייה וחינוך. בצעירותו, בימי המנדט הבריטי, היה אחראי לעליית 57 אלף עולים ממחנות המעצר בקפריסין, ואחר כך משך קהילה שלמה מניו יורק לעלות יחד לארץ. ובכל מקום הקים קודם כול בית ספר או ישיבה. "סביב מוסדות החינוך תצמח קהילה", הסביר.

•           לא להפסיק לעבוד. בגיל 90 ויותר ניהל סדר יום עמוס, היה אחראי להצלת מאות ספרי תורה שנותרו על אדמת אירופה ורק לפני כמה ימים עוד הרים טלפונים בעניין הקמת מוסד חדש לנוער בסיכון. בריאיון אחרון שנתן לפני כמה שבועות, אמר: "אני כבר הכנתי תוכנית, אני יכול להראות לכם, על מה יהיה בשנת ה-100 למדינת ישראל. זו תוכנית גדולה ויפה ונהדרת".

•           בלי קרדיט. לאורך כל שנות פעילותו, מושקו לא הגיע לטקסים ולא רצה לגזור סרטים. את זה השאיר למכובדים ולמפורסמים: "הרבה מהצלחותיי נבעו מכך שלא התנגשתי עם אנשים, והשארתי להם את הפרסום ואת הכבוד", אמר. עכשיו, אחרי פטירתו, הוא מגיע למקום שבו יודעים היטב כל מה שעשה.

לזכרו.

3.

אין ברירה, אנחנו תקועים בבית. בין הילדים למחשבים, בין המטבח לסלון. ביציאת מצרים, לעומת זאת, יוצאים מעבדות לחירות – ודווקא אז נכנסים הביתה. זה נשמע מוזר. באמצע יציאת מצרים, בשיא השחרור ההמוני, אלוקים אומר למשה שיגיד לכל העם להיכנס הביתה, כדי שכל משפחה תערוך את ליל הסדר הראשון בהיסטוריה. הרב משה צבי נריה מסביר למה, במילים שאולי יעזרו לנו בסגר המתמשך:

"דרכו של עולם, שבימים של מהפכות ושינויים כולם נסחפים החוצה, העניינים הפרטיים נדחקים, חיי המשפחה לא זוכים לתשומת לב, איש לא חושב שדווקא זה הזמן להשקיע בבית.

יציאת מצרים מתנהלת אחרת. אחת המצוות הראשונות, תוך כדי התנופה הדרמטית של היציאה לחירות, היא להתכנס ולאכול את קורבן הפסח בתוך הבית. ליל סדר ראשון, עדיין על אדמת מצרים.

הציווי הוא לעזוב את ההתרגשות ההמונית שבחוצות ובשווקים – ולהיכנס אל האוהל הפרטי. כל משפחה צריכה לאכול לבדה, בבית, בלי זרים. גם אנשי הציבור נדרשים לעזוב בשלב הזה את ההמונים לטובת סעודה משפחתית ראשונה של שחרור ומלכותיות. כדי שהאומה כולה תהיה יציבה – צריך קודם כול ליצור יציבות במרחב הפרטי".

שנזכה לצאת בקרוב מעבדות לחירות.

4.

האם אנחנו עושים דברים רק כי אמרו לנו, או כי גם אנחנו עצמנו רוצים בכך? אחד הפסוקים המפורסמים בתורה מופיע ב"שירת הים", שנקרא בפרשת השבוע. נוכח ים סוף שנקרע, בני ישראל שרים את המילים: "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹקֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ". פרשנים רבים משבחים את הקשר הבין-דורי הזה. כך למשל קובע רש"י: "לא אני תחילת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלוקותו עליי מימי אבותיי". כלומר, יש פה מורשת עתיקה שעוברת מדור לדור. אבל הרבי מקוצק הוסיף ואמר: "כתוב בתורה קודם כול 'זה א-לי ואנווהו', האדם חייב קודם כול לומר 'זה א-לי', ורק לאחר מכן: 'אלוקי אבי וארוממנהו'. האדם חייב להתאמץ ולבנות את אמונתו שלו, ולא להסתמך רק על הירושה שקיבל מאבותיו".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם