עצות לאומללות Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

אלה אמורים להיות ימים שמחים במיוחד. הפסיכולוג היהודי-אמריקני ד"ר סול הרציג כתב מאמר ששמו "שש דרכים פשוטות להשגת אומללות". לדבריו, אלה הן האסטרטגיות הבדוקות והמנוסות ביותר כדי לא להגיע לשמחה:

א. היצמדו לזכויות. הרגישו תמיד שמגיע לכם, שהחיים חייבים לכם, שנולדתם כדי לקבל. חפשו תמיד אי צדק בכך שלאחרים יש ולכם אין, ואל תסכימו לשום ויתור או פשרה.

ב. הכול אישי נגדכם. צאו תמיד מתוך הנחה שהכול נעשה מתוך כוונה רעה. נסו תמיד למצוא כוונות זדון, וקפצו על כל הזדמנות לראות אירועים כהוכחה סופית לכך שאתם לא חשובים לאחרים.

ג. התמקדו בבעיות. אתרו את כל הבעיות שלכם וחשבו עליהן תמיד, טפחו בתוככם את הגישה שאתם לא יכולים לעשות שום דבר אחר עד שכל הבעיות הקודמות ייפתרו.

ד. נפחו כל דבר. אל תשמרו על פרופורציות, נסו לפתח חשיבה שלילית ביחס לכל תקלה ולהעצים אותה, בלי כל אפשרות חרטה או מחילה.

ה. צפו לקטסטרופות. חשוב לזכור שדברים איומים ונוראים עלולים לקרות בכל רגע. תנו לדמיון להשתולל – מחלות, אסונות, פיגועים. אל תיתנו לשום דבר להפתיע אתכם. היו דרוכים.

ו. אל תכירו תודה. התייחסו לכל מה שקיבלתם בחיים כאל נתון, בלי להודות למי שגרם לכך. נסו למקד את המחשבות במה שחסר, ולא במה שיש.

ואחרי שתאמצו, כלומר לא תאמצו, את שש העצות האלה – פורים שמח.

2.

תלמידים רבים חוזרים בימים אלה לבתי הספר. תלמידים רבים עדיין בבית. אלה ואלה צריכים לדעת להסתדר לבד במציאות משתנה. בתחילת פרשת השבוע מסופר על אהרן הכוהן, שצריך להדליק את המנורה במשכן. אבל אחרי ההדלקה, מסביר רש"י, הוא צריך להתרחק: "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". האש צריכה להמשיך לבעור לבד, גם כשהוא לא עומד לידה כל הזמן.

פרשנינו מסבירים שאהרן הכוהן היה המחנך הגדול של בני ישראל במדבר, וזו גם הוראה בתחום החינוך: המורים או ההורים לא יכולים לעמוד כל הזמן מעל הילדים, להגיד להם מה לעשות, להזיז אותם, לדאוג להם ולדחוף אותם. מובן שהם צריכים להצית אש, הם צריכים להלהיב ולחנך, אבל יש גבול לשליטה ולמעורבות ולפיקוח. אי אפשר לעמוד מעליהם ולהגיד להם כל היום להיכנס לזום. בפרט בשנה הזאת, הם צריכים ללמוד עצמאות. צריך לדעת גם מתי להתרחק, להרפות, ולתת להם לפעול לבד, בתפילה ובתקווה שהם ימשיכו בעצמם, מרצונם. עד שתהא השלהבת עולה מאליה.

3.

המן הרשע הוא עמלקי. בתחילת מגילת אסתר הוא נמצא על גג העולם, בתפקיד בכיר, אבל הוא לא מרוצה. הוא המשנה למלך, אדם משפיע וחשוב, יש לו משפחה ברוכת ילדים, ובכל זאת הוא אומר: "כָּל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶוה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ". כלומר, יש לו אוקיינוסים של כבוד, אבל חסרה לו עוד טיפה. כולם משתחווים לו, אבל הוא צריך שגם מרדכי ישתחווה. אם לא – כלום לא שווה.

כשמדברים על מלחמה בעמלק, מדברים גם על מלחמה בתכונות האלה. בהתמקדות בטיפה החסרה ולא ברובה של הכוס המלאה. בהתמכרות לאגו ולרדיפת כבוד, בלי להודות על הקיים ולשמוח בו. אלו תכונות עמלקיות. כאשר מרעישים ברעשנים כשאומרים "המן", מתכוונים למחות גם את תפיסת העולם הזאת.

4.

אחרי שנה שלמה בבית, בלי בילויים ויציאות, הגיעה בשבוע שעבר האטרקציה הכי פשוטה והוציאה אותנו החוצה. המבוגרים, ממש כמו הילדים, התנפלו על השלג. אפילו בחדשות עזבו את הקורונה והבחירות, והתמכרו לתמונות הנפלאות. זו הזדמנות להיזכר בשני פסוקים שעוסקים בשלג, ובמשמעות שלו לגבינו:

אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ – בפסוק הזה הנביא ישעיהו מסביר שהחטאים הם כמו שני, כלומר כמו בד אדום, אבל הם יכולים להלבין כמו שלג צח ובוהק, כמו הלבן-לבן שישראלים רבים ראו מהחלון. זה אפשרי. יש תיקון בחיים, ואפשר לעשות "ונהפוך הוא". גם אם המצב נראה קשה ומייאש, אפשר להיטהר, להתחיל מחדש, בדף לבן וחלק כשלג.

לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג... כָּל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים - הפסוק הזה הוא חלק מ"אשת חיל", השיר ששרים בליל שבת לאם המשפחה. היא לא מפחדת מקרירות השלג שמשתולל בחוץ, כי כל אחד מבני ביתה לבוש שני (בד אדום) שמחמם אותו היטב. פרשנינו מסבירים שהכוונה אינה רק לבגד פיזי. מול הרוחות הסוערות שבחוץ, אשת החיל נותנת מעטפת של ביתיות, חום ואהבה, ונותנת לילדים כלים להתמודד עם האתגרים והסופות של החיים. נדמה לי שהשנה הפסוק הזה מתאר הרבה מאוד אימהות.

5.

"שלום סיון, כאן גל כהן מירוחם, מטפלת חברתית. השבוע פורסמה בקבוצת אימהות בפייסבוק התמונה העצובה הזאת, שאחת האימהות שיתפה בכאב גדול. זו תעודת המחצית של בתה, ובה השאלה: במה אני רוצה להתקדם במחצית הבאה. הבת שלה ענתה: למצוא לפחות חברה אחת, כי אין לי. כמה כואב. לצערי אנחנו פוגשים תלמידים רבים שמרגישים כך, ולא רק תלמידים. הקורונה העצימה את הבדידות בעולם. כל השקופים נהיו שקופים עוד יותר.

ימי אדר וחג הפורים מחייבים אותנו להסתכל על האחר. מצוות הפורים ממש מכריחות אותנו להתייחס גם אל הדחויים ולא רק אל המקובלים. לתת מתנות לאביונים – זה אומר לחפש את החלש בחברה. אביון הוא לפעמים גם מי שאין לו חברים, שזקוק להתעניינות, להזמנה, לחיוך. יש בינינו אביונים רבים שלא צריכים כסף, אלא קרבה. גם מצוות משלוח המנות היא הזדמנות לדפוק על הדלת של השכן או של החבר בכיתה שאין לנו ממש קשר איתו. ההרגשה שחושבים עליו – גדולה מהשוקולד הכי יוקרתי שנשים במשלוח.

אדר הוא חודש שמזוהה עם שמחה, ומתברר שכדי להשיג שמחה אמיתית ושלמה, אנחנו חייבים לשתף בה אנשים נוספים. אולי המילים האלה יגיעו למישהו בכיתה של הילדה הזאת, ואולי הן ימנעו מילדות אחרות להרגיש כך".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם