הפולמוס על התקווה Featured

 4 tikwa
 

מתקווה לאמונה – תגובה על הכתבה 'חומות של התקוה' על ההמנון הלאומי
אולי הגיעה העת לתקן את העריכה החילונית שבוצעה בשיר התקוה ולהחזירה למקורה, ובכך לאפשר למגזרים נוספים לחוש חלק מההמנון הלאומי * וגם מדוע הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה סברו שהתקוה מבטאת שלב ראשוני וקיומי בלבד של תקומת ישראל ואינה מצליחה להביא לידי ביטוי את החזון האמוני של המדינה

הרב אברהם וסרמן

קראתי בעיון את מאמרו החשוב של ר' משה נחמני על המנון התקוה בגיליון הקודם. לטעמי חסרו בו שתי נקודות חשובות שאולי נשמטו מקוצר היריעה, ואותן אשלים ואחדד.

א. התקוה – המקור הדתי והשינוי החילוני

ההמנון חובר עוד לפני העלייה הראשונה! בתחילה היו לשיר שני בתים – שהם התשתית של ההמנון הלאומי כיום – וב־1884, כשהתגורר ברחובות, הוסיף אימבר לשיר תשעה בתים. להלן חלק מהם:

כָּל עוֹד דְּמָעוֹת מֵעֵינֵינוּ

יִזְּלוּ כְגֶשֶׁם נְדָבוֹת,

וּרְבָבוֹת מִבְּנֵי עַמֵּנוּ

עוֹד הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי אָבוֹת.

עוֹד לֹא אָבְדָה...

כָּל עוֹד חוֹמַת מַחֲמַדֵּינוּ

לְעֵינֵינוּ מוֹפָעַת,

וְעַל חֻרְבַּן מִקְדַּשֵׁנוּ

עַיִן אַחַת עוֹד דּוֹמָעַת.

      עוֹד לֹא...

כָּל עוֹד דְּמָעוֹת טְהוֹרוֹת

מֵעֵין בַּת עַמִּי נוֹזְלוֹת,

וְלִבְכּוֹת לְצִיּוֹן בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרוֹת

עוֹד תָּקוּם בַּחֲצִי הַלֵּילוֹת.

עוֹד לֹא...

כָּל עוֹד נִטְפֵי דָם בְּעוֹרְקֵינוּ

רָצוֹא וָשׁוֹב יִזֹּלוּ,

וַעֲלֵי קִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ

עוֹד אֶגְלֵי טַל יִפֹּלוּ.

עוֹד לֹא...

כָּל עוֹד רֶגֶשׁ אַהֲבַת הַלְּאוֹם

בְּלֵב הַיְּהוּדִי פּוֹעֵם,

עוֹד נוּכַל קַוּוֹת גַּם הַיּוֹם

כִּי עוֹד יְרַחֲמֵנוּ אֵל זוֹעֵם.

עוֹד לֹא...

לֵךְ עַמִּי, לְשָׁלוֹם שׁוּב לְאַרְצֶךָ,

הַצֱּרִי בְגִלְעָד, בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפְאֶךָ,

רוֹפְאֶךָ ה', חָכְמַת לְבָבוֹ,

לֵךְ עַמִּי לְשָׁלוֹם, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא

עוֹד לֹא...

בשורות אלו מגולל אימבר את רגשות אהבת הארץ, הגעגועים למקדש, אהבת הלאום והתקווה לשוב ארצה. גם שם שמיים מופיע בשיר במפורש, ועימו תיקון חצות. זהו שיר דתי שחיבר אימבר, שהיה תלמיד ישיבה מוכשר לפני שפרש מהעולם הדתי.

הרצי"ה הוסיף כי הביטויים "התקווה", "כל עוד בלבב", "עוד לא אבדה תקותנו" מבטאים "ייאוש של אדם הטובע בנהר" ולא ביטוי של תחייה וגבורה. עובדה זו בולטת יותר בנוסח המקורי של השיר
הלאומיות החילונית שמה לה למטרה את הקמת המדינה היהודית (או בהגדרה מוצלחת פחות: "מקלט בטוח"), אך לא זה עיקר מטרתנו בעולם

אלא שבמהלך השנים עשו בשיר שינויים רבים גורמים מהמיעוט החילוני הקיצוני שתפס את הנהגת התנועה. הבתים שבהם מוזכר שם שמיים וביטויי קדושה הושמטו. מלבד זאת שינה את הנוסח המקורי של אימבר ד"ר יהודה לייב מטמון, מייסד גימנסיה הרצליה, שעליה מתח הרב קוק ביקורת נוקבת ואף השווה אותה למיסיון, והמילים "מִשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, לָעִיר בָּהּ דָוִד חָנָה" הוחלפו באלו: "לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם".

השינוי של "ארצנו" במקום "ארץ אבותינו" מבטא נתק מהדורות הקודמים. נוסף על כך באותם ימים היה הביטוי 'חופשי' ניגוד ל'חרדי' (כל הדתיים נקראו אז חרדים). אף שייתכן להסביר כי מילה זו באה לבטא חופש מעול זרים, הרי שמשמעותה העממית ברורה, ולא פלא שיהודים דתיים רבים אינם מרגישים בנוח לשיר נוסח זה. מכאן שגם אם 'רק' ישיבו את הנוסח המקורי של התקוה, יתחולל שינוי של ממש בהשבת עטרה לישנה.

ב. שיר האמונה

'שיר האמונה' ("לעד חיה בלבבנו") היה המנונה הרשמי של תנועת דגל ירושלים, התנועה החלופית והמשלימה שהקים הראי"ה לציונות. הראי"ה העריך את התנועה הציונית על שהשיגה הכרה מדינית בצורך להקים מדינה ללאום היהודי בארץ ישראל. עם זאת הוסיף: "אבל מעבר מזה, נוכחנו לראות שכמה שיצליח החול במצעדיו איננו עלול [=עשוי] כלל לבוא לתעודתו, אם לא יופיע אור הקודש בתכונה רוממה ויאיר את מחשכיו".

תחיית החול לא תוכל להתקיים בלי תחיית הקודש כפי שגוף בלא נשמה אינו יכול להתקיים. לכן חיבר הראי"ה המנון זה, לעומת ההמנון הרשמי של התנועה הציונית, התקוה. הראי"ה עצמו הגדיר את השיר שחיבר: "הוא כולל אהבת התורה והארץ ביחודא שלים, מוּפע מאהבת השי"ת אשר בקדושת נשמת ישראל". השיר הושר ברבים כבר בחיי הראי"ה, הן בפיו הן בפי חוג השפעתו.

כך הגדיר זאת הרצי"ה: "אמנם כבר נודעו נתפרסמו ונתקבלו לעומת התקוה, דברי שירו של אאמו"ר 'לעד חיה בלבבנו'. שאותו אהב לשיר בשמחת בית השואבה, בחברת בני הישיבה והיה מזמרו בהתלהבות קדש". כך הסביר את ההבדל ביניהם: "התקוה ילדותית מתקופה קודמת (שנות השבעים והשמונים של המאה ה־19), ואילו האמונה זה מתקופה מבוגרת, תקופה של בגרות, אנחנו הולכים ומתבגרים".

הרצי"ה הוסיף כי הביטויים "התקווה", "כל עוד בלבב", "עוד לא אבדה תקותנו" מבטאים "ייאוש של אדם הטובע בנהר" ולא ביטוי של תחייה וגבורה. עובדה זו בולטת יותר בנוסח המקורי של השיר, ששבעה בתים ממנו מתחילים במילים "כל עוד", והבית האחרון מסיים במילים "כִּי רַק עִם אַחֲרוֹן הַיְהוּדִי, גַם אַחֲרִית תִּקְוָתֵנוּ".

כפי שהוזכר, במקורו היה הבית הראשון שונה מהנוסח שלנו, וכך ברורה המקבילה המתקנת הלעומתית שהשאירה במקומה את המשפט האחרון:

עוד לא אבדה תקותנו

התקוה הנושנה

משוב לארץ אבותינו

לעיר בה דוד חנה

לעד חיה בלבבנו

האמונה הנאמנה

לשוב לארץ קדשנו

עיר בה דוד חנה

בשיר האמונה נזכרים חיים, אמונה, קודש, מלכות, מקדש ועלייה לרגל, תורה וארץ הניתנים מידי ה', במקומם של תקווה לא מבוססת, בכי החורבן, ולאום בלבד – ללא תורה.

אכן, תפיסתם של הראי"ה ובנו הייתה שתחיית החול התאימה לציונות רק בתחילת דרכה, ואין לה ההצדקה – וודאי שלא כוח החיים – להמשך דרכה. הם לא ראו בשיר האמונה תחרות אלא שלב חדש ומתקדם בהתפתחות של התנועה הלאומית היהודית.

הלאומיות החילונית שמה לה למטרה את הקמת המדינה היהודית (או בהגדרה מוצלחת פחות: "מקלט בטוח"), אך לא זה עיקר מטרתנו בעולם. מטרתנו, כפי שחזו הנביאים, היא "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה [לכל העולם] וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָם" (ישעיהו ב, ג).

הראי"ה לא ביקש לדחוק רגלי אחרים אלא לתת נשמה ולחזק את הבונים בפועל. לא להתחרות בציונות אלא לבנות קומה נוספת. כבר מזמן הגיע הזמן!

*עוד בנושא אפשר לקרוא בספר 'קורא לדגל' – על תנועת דגל ירושלים של הראי"ה

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אור חדש בציון

  יסודות הציונות: תכירו את...

לייקר כל יממה

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם