האם אפשר לחיות יחד? Featured

 4 yahad
ארבע תנאים לסולחה עם הערבים

הרב שמואל אליהו

הרבה אנשים הציעו לי מפגש עם שיח'ים ואנשי דת מוסלמים כדי לעשות סולחה וליישב את ההדורים שנוכל לחיות בשלום. ובאמת, מי לא רוצה שלום?

אומנם, אם באמת חפצי חיים אנחנו, אסור לנו לעשות איתם סולחה אחרי כל מה שהם עשו לנו בימים האחרונים. כמעט כל החברה הערבית במדינת ישראל הייתה שותפה לפרעות שלהם. חלק היה שותף במעשה של ממש וחלק שותפים בשתיקה או בשמחה. הרוב המוחלט של הנכבדים שלהם, ראשי הקהל, חברי הכנסת, כוהני הדת, לא השמיע שום קול מחאה כנגד הפרעות, הביזה ומסעי ההרג של הפורעים הערבים.

איך אפשר לעשות דו-קיום עם שכן שגר בבניין שלך שכיוון את הפורעים לזרוק לך בקבוק תבערה לתוך הבית כשאתה עם הילדים והתינוקות? איך אתה יכול לחיות בשלום עם השכן שהבנים שלו שרפו ליהודים אחרים את המכונית, בית הכנסת או העסק? גם אם הוא לא היה שותף פעיל, איך אתה יכול לסמוך עליו כשהוא חלק מהעם שרוצה לגרש אותנו מכאן?

חייבים לזכור כי כשהם אומרים "בדם ואש נפדה את פלשתין" הם לא מתכוונים ליהודה ושומרון, הם מתכוונים ללוד ולרמלה, לתל אביב, לירושלים ולחיפה.

יכול להיות שאפשר לעשות איתם סולחה כדי שנוכל לחיות איתם בשכנות בלי אהבה. אבל לפני כל סולחה חייבים לזכור את הסכם חייבר: מוחמד כרת ברית שלום עם השבט היהודי חייבר, שהיה חזק ממנו. היהודים הניחו את נשקם, אך מוחמד הפר את בריתו, שחט אותם ואת ילדיהם, ועם אחרים אנס את כל נשיהם ובנותיהם.

זה היה המודל של עראפת ושל המנהיגים הערבים האחרים שכרתו ברית עם ישראל והפרו אותה לפני שהדיו התייבש. ערפאת ואנשים לא התביישו לומר במפורש כי המודל שלהם היה המודל של חייבר, בשבילם זה כבוד לשקר ולהטעות את היהודים.

הנכבדים שאתה יושב איתם עלולים לאמץ את הדרך הזאת, לנצל אותך ולהציג אותך ככלי ריק. צריך ללמוד מהניסיון לפני שיושבים איתם. לזכור כי הם רוצים להצטלם עם מנהיג יהודי שיגיד בעברית איתם יחד שכולכם מגנים את האלימות משני הצדדים. כאילו כולם אלימים וכולם רוצים שלום. בתמונה הזאת אנחנו משרתים את השקר שלהם.

אותו נכבד יבוא מחר למסגד שלו ויגיד כי היהודים הם בני קופים וחזירים ומצווה להרוג אותם, ואף אדם אחד בקהילתו לא ישאל אותו איך הוא אמר מילים יפות בעברית ואיך הוא אומר מילים אחרות בערבית. בעקבות מוחמד כולם חושבים שמותר לשקר כדי להציג את היהודי ככלי ריק ולנצל אותו.

אנחנו חייבים לזכור: הערבים שרפו עשרה בתי כנסת בלוד לבדה, שרפו עשרות מכוניות של יהודים, משאיות, אוטובוסים, ניידות משטרה. שרפו ישיבות ובתי ספר, זרקו בקבוקי תבערה לתוך הבתים. עשו לינץ' בכל יהודי שנפל לידיהם. רקדו ושמחו על כל טיל שנפל בישראל. בזזו ושרפו מאות דירות, חנויות, עסקים ובתי מלון יהודים.

הם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מהיהודים שהתגוננו בפני האלימות שלהם. כל אחד מאיתנו יודע שכשבריון תוקף אזרח וגוזל ממנו רכוש באכזריות, מותר ומצווה על הנתקף להכות את התוקף, לשבור את שיניו ולהחזיר את הרכוש הגנוב. אין שום השוואה בין המכות המגונות של התוקף לבין מכות שהחזיר המתגונן. מי שמשווה אותם זה לזה מחריב את כל יסודות התורה ויסודות הצדק.

לכן חשוב לזכור כי אצל הערבים נוקמים את הדם השפוך לפני כל סולחה. רק אחרי הנקמה עושים סולחה. אם הצד השני לא שילם בדם, הוא יחזור שנית על הרצחנות שלו. אנחנו לא נרד לרמה שלהם ולא ננקום את הדם השפוך, לכן אין שום אפשרות בלי לקבל ארבעה דברים לפני הישיבה הראשונה על סולחה:

א.      גינוי חד-משמעי של כל הפרעות שהערבים עשו. לא גינוי לכל מי שעשה, יהודי או ערבי, רק גינוי לכל הפרעות שערבים עשו. אי אפשר להשוות ערבי אחד שקיבל מכות בבת ים למאות יהודים שקיבלו מכות מערבים, וחלקם אף שילמו על כך בחייהם.

ב.       הקהילה הערבית תאסוף כסף מאנשיה ותשלם את מחיר כל מה ששרפו והזיקו והרסו באותה עיר. שישלמו מחיר מלא של המכוניות, המשאיות, הבתים, הישיבות, בתי הכנסת, המועדונים, כל מה ששרפו – שישלמו טבין ותקילין במזומן ולא בהבטחות שאין מאחוריהן כיסוי.

ג.        שיסגירו את כל הנשק שיש להם. הם לא יכולים לשמור בבית שלהם נשק ותחמושת מוכנים נגדנו ולהושיט לנו יד לשלום. זה לא הולך ביחד.

ד.       שיסגירו את כל הפורעים שעשו לינץ'. את כל מי שירו אש חיה. את כל הפורעים שזרקו על יהודים בלוקים. את כל מי שזרקו בקבוקי תבערה לבתים של יהודים.

בלי ארבעת התנאים הללו אין לפורעים הללו מקום במדינת ישראל. הם צריכים להיות מגורשים על ידי ממשלת ישראל למקומות אחרים בעולם. רק אם ארבעת התנאים הללו יקוימו, נהיה מוכנים לשבת איתם על הדרך לחיות בשכנות טובה בערים המעורבות.

אם הם רק רוצים לשתות קפה יחד ולהצטלם כאילו יש סולחה, נגיד להם בתקיפות: לא תודה. אנחנו לא נשחק איתכם את המשחק הזה.

 

***

שמאל דוחה, ימין מקרבת

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אורות שאול

מסכת כתובות עוסקת בצדדים ה'עסקיים' מאוד שבין איש לאשתו, בעיקר בשפת החובות ההדדיות. אומנם לא על הבסיס הזה אנחנו מבקשים להקים את הזוגיות בין איש ובין אשתו. הרב קוק זצ"ל כתב בכלל על הכתובה ועל תקנת רבי שמעון בן שטח כי היא משמשת מעין פיגומים לעת צרה ומצוק, לשעה שהזוגיות עומדת בפני קריסה. אז יש צורך לשקם אותה בהחלטות בשפת החובות, הצדק והדין, ועל כן מדברים בשפה זו. המטרה אינה שזו תהיה המציאות המתמדת. המטרה היא קודם כול לייצב, ולאחר מכן לראות לאן אפשר להתקדם.

הציבור הערבי היושב בארץ הוא 'זוגיות באילוץ'. לא בחרנו בכך, ולו זכינו, הייתה ארץ ישראל מיושבת לכל אורכה ורוחבה על ידי עם ישראל. זה מה שגלגל עלינו הקב"ה, והמציאות הזאת כנראה תימשך זמן רב. כעת היא במשבר קשה. הפורעים מכאן והמנהיגות הפוליטית מכאן, חלקי הציבור השמח והשש לנפילות הטילים הבהירו איפה הם נמצאים; עמדת הרוב ה'דומם' מנותחת על ידי כל אחד לפי ההנחה המוקדמת שיש לו בנוגע לציבור הערבי ולאסלאם בכללו, אך ברור שהוא אינו מביע את סלידתו ממעשי הנבלה שנעשו.

בשלב הראשון יש צורך אפוא באכיפה, בשפת דין, במשילות. כפי שכתבתי בעבר, מי שהיה אטום לאלימות הפנימית שבציבור הזה, מוצא את עצמו נפגע ממנה כאשר היא זולגת כלפי חוץ. אכיפת חוקי התכנון והבנייה, איסוף נשק, תרבות הנהיגה, השתלטות על שטחים, מערך אבטחה, משפט צדק כלפי הפושעים – מי שלא יטפל בכל אלו ימצא את עצמו מופתע שוב בסיבוב הבא, שמניסיוננו בעבר יגיע לצערנו ביום מן הימים.

מתוך האכיפה אנחנו צריכים להטמיע את העובדה שלפחות בטווח הנראה לעין אנחנו הולכים לגור יחד בארץ הזאת, ללא קשר לשאלה אם זה מוצא חן בעינינו אם לאו. אני מקווה שאין לנו עניין להקדיש את כל מאמצינו למאבק עם הערבים; יש לנו נושאים נוספים וגדולים לעסוק בהם, תורניים ואנושיים, כלכליים ותרבותיים, ואנו מבקשים ללכת בדרכו של אברהם אבינו "ונברכו בך כל משפחות האדמה".

חכמינו לימדו אותנו בנושאים אחרים: לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת. אלו שתי תנועות שצריך לנהוג בהן כדי לאפשר את הקיום המשותף ולאפשר לעסוק בנושאים החשובים והגדולים שעל סדר יומנו אלא אם אנו מבקשים להימצא במצב מתמיד של מלחמה.

שמאל דוחה – אלו הם דברי האכיפה, השלטון והמשילות הכתובים לעיל. אבל יש צורך גם בימין מקרבת, גם מצד ההכרח שבה והרצון שלא לעסוק במשילות כל הזמן, גם מצד יכולתנו לתבוע זאת מאומות העולם כלפי היהודים שגרים במקומם וכחלק מהמאבק באנטישמיות המאוסה וגם מצד האמונה שלנו בצלם א‑לוהים שבאדם ובמשמעותו.

כדי להתקיים יחד, בעל כורחנו, חובה להקפיד על זכויות אדם ואזרח, על שוויון בפני החוק ברוח "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה" (אף שלא זו המשמעות המקורית של הפסוק), בהליכה לאור דברי רבותינו הגדולים עם הקמת המדינה בנוגע למעמדם של גויי הארץ במדינת ישראל ולאחריות שיש לה לפתרון מצוקותיהם בתחומי הדיור והתעסוקה וכדומה.

קשה לראות עתה אופק של שלום פנימי, אבל לא צריך לחיות בקצוות – קצה המאבק המלחמתי המתמיד או שלום ואחדות. טוב לנו לחתור למקום ביניים שאינו כרוך בעצימת עיניים מהסכנות אך גם אינו מבסס שנאת אדם ועוינות מתמדת. אין מקום להשוואה לברית הנישואין שבין איש ואשתו, אך אפשר לקיים כאן חברה שנגזר עליה להיות יחד ולנהוג באחריות, במוסריות ובאנושיות.

צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם