נוטים מהדרך Featured

 4 maaechet

מערכת

תמחלו לנו, אבל אין מה לעשות. בכל פעם שיש עליהום תורן חסר היגיון ואובססיבי מצד תרבות הלהט"ב, חובה לטעמנו על כל כלי תקשורת וגם על כל איש ציבור שנותר שפוי להגיד משהו. אפילו סתם כדי להזכיר לעצמו שהוא לא נופל בשטף השיגעון הזה. יש נושאים שאפשר לגבש סביבם כל מיני ויכוחים וסברות, אבל יצא שבנושא הזה נקטה תורת ישראל עמדה: משכב זכר הוא מעשה לא מוסרי.

אין איך לברוח מזה למי שרוצה לדבר בשפה של התרבות היהודית. יש חולשות, יש חטאים – זה קורה וזה חלק מהחיים – אבל הווקטור המוסרי העקרוני של היהדות אינו נותן מקום לפרשנות בנושא הספציפי הזה. הרב רפי פרץ הוכיח השבוע בדבריו שהוא אוחז בעמדה מוסרית יהודית בריאה ושאכפת לו מכלל ישראל. זה לבד קריטריון חיוני לשר חינוך טוב.

אנחנו בשלב בהיסטוריה שלא צריך להיות דתי כדי להרגיש לגמרי בנוח לעמוד לימין היהדות בכל מה שקשור למוסר. סטטיסטית, עמדותיה המוסריות התבררו לאורך ההיסטוריה כנכונות. גם הנהירה של האנושות כולה אליהן עובדת מצוין.

הרי עד לא מזמן הייתה כאן דת אדוקה שגרסה שרק על ידי ויתור על שטחים נצליח להביא שלום. בתוך שני עשורים עקובים מדם התברר שהגישה הזו מביאה רק מלחמה, והגישה שנצמדה לערכי החיבור לארץ הקודש התבררה גם כמוסרית יותר כלפי הערבים וגם כנכונה יותר מדינית. המון דתיים טעו והמון חילונים צדקו. צדקו מי ששאבו את עמדתם המוסרית מהתורה והמסורת.

תמיכה בצד של ערכי הנצח של תורת ישראל מגדילה לנו את הסיכויים להיות בצד של הצודקים. אבל מה שכן, יש תפקיד לא פשוט בדרך: להישאר אמיצים ולהגיד בקול צלול את מה שאנחנו מאמינים בו.

תל אביב זועקת, ולאיש אסור להושיט יד

בכל הקשור לתרבות הלהט"ב, לא צריך להמתין זמן רב בשביל לגלות כמה בורות ואכזריות היא גורמת לחברה. באמת מדהים לגלות איך אף לא כלי תקשורת אחד, עם כל סוללות התחקירנים, לא הצליח לראיין אפילו אחד ממאות בני האדם שעברו טיפולים פסיכולוגיים בגלל רצונם לרסן את נטיותיהם המיניות או לשנותן ומדווחים שהצליחו בכך ושיש להם זוגיות. ככה נוצרת לה תמונת מצב שקרית שכנראה פשוט אין כאלה.

אפילו אנחנו הקטנים פרסמנו ארבעה ראיונות כאלה: bit.ly/yatzatagever1, ובכתבת ההמשך bit.ly/yatzatagever2. ראיונות מלאים ופולשניים עם בוגרים ששינו את נטייתם המינית. מקצתם עוד מתמודדים באופן חלקי, ואחרים כבר אינם חשים כל משיכה לבני מינם, אבל כולם הקימו זוגיות נורמלית. ארגון 'בקדושה' מכתת רגליו בין כלי התקשורת כדי לספק מרואיינים כאלה, וככל הנראה אינו מוצא די במות. גם לנו הוצעו רק השבוע מרואיינים נוספים. הם לבדם מדווחים על מאות מקרים שעברו דרכם בהצלחה.

התגובה האופיינית בכל פעם היא זו: הם לא באמת השתנו. הם עדיין סובלים. הם לא מבינים מה טוב להם. כל מיני שטויות פטרוניות של תרבות שטופת זימה.

אנחנו לא תמיד קולטים כמה התעלמות ממצוקתם של בני אדם יש בתרבות הלהט"ב.

בעלי לב חזק מוזמנים לקרוא את הכתבה שכתב לפני כחודש הילו גלזר, עיתונאי שמנהל זוגיות חד-מינית, על חייהם האומללים של בני הקהילה הלהט"בית בתל אביב. נראה שהיא לא מתארת את כל הזוגות החד-מיניים, אבל עצם השתיקה לנוכח תופעות רחבות כאלה מעידה על הצביעות ועל שידוד מערכות ערכי.

הלב מתמלא בכל כך הרבה כאב ורחמים על ההפקרות שיש שם; סבל זה לא יתפוס את כותרות העיתונים מאחר שאין בו המילה 'המרה', ולכן איש אינו מעז לומר מילה נגדו. נערים אומללים נאלצים לצרוך סמים מיוחדים ולעבור ניצול מיני קשה כדי לתחזק את התרבות הזו.

במחילה מכבודכם, את גועל הנפש הכבד החלטנו לחסוך מכם, אבל יש כמה משפטים שאין לנו ברירה אלא להביא כדי שאולי מישהו יתעורר לקבל אחריות.

"סמים זו לא הבעיה הגדולה", אומר בכתבה אלון, בן 25. "גם לא [אקטים גסים אחרים]... הכול כיף ולגיטימי כל עוד אתה בוחר להיות שם. אבל לילדים האלה אין באמת בחירה. ממרחק הזמן אני מסתכל על האנשים בקהילה שמתפעלים את הסצנה הזאת ובא לי לשאול אותם: הייתי אז ילד בן 20, איך לאף אחד לא היה האינסטינקט לגונן עליי?"

מרואיין אחר מספר: "יצאתי מהארון, אבל לא מתוך תהליך של הבשלה ובגרות אלא מתוך ניתוק. את החוויות הלא טובות, הפוגעניות, הזזתי הצידה, ומייד עברתי לחוויה הבאה. ככה עובד המנגנון. אתה מקבל עליך את הנורמות שכולם עם כולם והכול הולך".

בעלי לב חזק מוזמנים לקרוא את הכתבה שפורסמה לפני כחודש בעיתון "הארץ" על חייהם האומללים של בני הקהילה הלהט"בית בתל אביב. סבל זה לא יתפוס את כותרות העיתונים מאחר שאין בו המילה 'המרה', ולכן איש אינו מעז לומר מילה נגדו. מכל הבעיות האלה השיח הצבוע נטפל דווקא לטיפולים פסיכולוגיים לחד-מיניים, כאילו יש אינקוויזיציה שמכריחה את המטופלים לאהוב את בני המין האחר. המינימום הנדרש מחברה מתוקנת שחשה אחריות וחמלה היא לאפשר למי שרוצים בכך את הלגיטימציה והאפשרות הפשוטה לבחון את רצונותיהם האמיתיים

 

והנה עוד: "אני רואה מסביבי ילדים בני 20 שמכניסים את עצמם לאותם תהומות שהייתי בהם. היום כשאני מסתכל על זה מהצד זה נראה לי כמו הלקאה עצמית. כי גם מי שחי עם עצמו בסבבה ואומר שלהיות הומו זה הדבר הכי טוב שקרה לו חטף מתישהו סטירה, חלחול של התובנה שהוא לא כמו כולם ושהחיים לא ברורים לו. אז יש מי שמבטא את הזעקה שלו בחיתוך של הוורידים, ויש אותנו, שהולכים כל ויקנד לקלאב, מסתממים למוות. מה שטרגי הוא שאצלנו לא רואים כלפי חוץ שזה הרסני".

ואתם יודעים למי פנה הכתב שם כדי לטפל בבעיה? חלילה לא למשטרה ולא לאגפי הרווחה או הבריאות של תל אביב. הוא פנה לאגף הקהילה הגאה בעירייה. ואז גם למרפאת הקהילה הגאה. כולם הנהנו בסבר פנים חמור ואמרו: "הקהילה צריכה לקבל אחריות". לכל היתר אסור לומר אפילו את זה. הילדים האלה נותרים כלואים בתוכה בשם החוק, ולאיש אסור אפילו להציע עזרה. אתם מבינים? הרב רפי פרץ, שהעז להגיד מילה על טיפולים, הפך מושא לגינויים השבוע. אנחנו קולטים לאיזו תרבות אנחנו נותנים יד בשתיקתנו? כמה סבל אנחנו מנציחים אצל בני אדם. האחים שלנו.

המחקרים שכולם מתעקשים לשנן שאינם קיימים

בשבוע הבא בעזרת ה' מתוכנן להתפרסם כאן ריאיון מקיף עם פרופ' אבשלום אליצור, גאון שהאקדמיה מאוד לא אוהבת אבל מצליח למשוך להרצאותיו מאות סטודנטים. במצגת עתירת נתונים שהוא מציג באחת מהרצאותיו מובאים אינסוף מחקרים מתועדים. אם היה מקום לומר שהתיאורים הקשים של סמים וניצול וקשיים נפשיים הם נחלת השוליים, הרי שהנתונים המספריים אומרים את ההפך: נראה שבשוליים נמצאים הסיפורים הקשים פחות.

קודם כול מדובר באוכלוסייה שנמצאת בסיכון להתאבדות עד פי 6.5 מיתר האוכלוסייה. הלהט"בים אוהבים להגיד שהנתון הזה הוא תוצאה לכך שהם דחויים חברתית, אבל המספרים ממשיכים להיות נוראיים גם כיום, שלהגיד מילה נגדם זו כמעט עברה פלילית, וגם בחברות פרוצות לגמרי. היום כבר כמעט שלא מפרסמים מחקרים חדשים בתחום, אבל מחקר שנערך ב-2006 ופורסם בכתב העת Journal of Substance Abuse Treatment מצא שבקהילת הלהט"ב השימוש בסמים נפוץ באופן לא פרופורציונלי ליחסם ליתר האוכלוסייה, ובכל הקשור לשימוש בתרופות פסיכותרפיות מדובר בשימוש כפול ביחס לאנשים מחוץ לקהילה.

בשנת 1985 פרסם Journal of Adolescent Health Careמחקר שמוצא קשר מובהק בין הומוסקסואליות לבין תקיפות מיניות בילדות. כמעט מחצית מהנבדקים במחקר שעברו תקיפה מינית הפכו להומוסקסואלים, ועשרה אחוזים מהם נהיו ביסקסואלים. לעומת זאת אף אחד מאלה שלא הותקפו לא היה הומוסקסואל. מחקר מאוחר לו, משנת 2001 (פורסם בכתב העת Archives of Sexual Behavior) הראה תוצאות כמעט זהות: מתוך 942 נסקרים, 46 אחוזים מבעלי הנטיות החד-מיניות העידו על פגיעה מינית בילדות. בסטרייטים לעומת זאת רק 7 אחוזים נפגעו מינית.

הוא מביא גם מחקרים שמעידים על הקשר בין אירועים טראומטיים בהיריון לבין הומוסקסואליות של הוולד, אבל את מי זה מעניין היום?

מכל הבעיות האלה השיח הצבוע נטפל דווקא לטיפולים פסיכולוגיים לחד-מיניים, כאילו יש אינקוויזיציה שמכריחה את המטופלים לאהוב את בני המין האחר. המינימום הנדרש מחברה מתוקנת שחשה אחריות וחמלה היא לאפשר למי שרוצים בכך את הלגיטימציה והאפשרות הפשוטה לבחון את רצונותיהם האמיתיים. שוב ושוב זורקים בבוז דיבורים על 'טיפולי המרה' כשברור לכל מי שרק רוצה שהיום מדובר אך ורק בטיפולים פסיכולוגיים רציניים ואחראיים שמבררים את הזהות המינית ובודקים את מקורותיה.

אימא, הילד שלך רוצה אהבה אבל גם הכוונה נכונה

באופן אבסורדי, אם שרק מקבלת את הבן שלה כפי שהוא ומונעת ממנו לבדוק את עצמו בטיפול לא רק מונעת ממנו טכנית להקים משפחה קדושה אלא עושה לו למעשה עוול אנושי קשה: היא מתעלמת ממצוקה ענקית שהוא אולי מסתיר ממנה בכוונה או שלא בכוונה. ברור שתחבקי אותו ותאהבי אותו כפי שהוא, אבל תעזרי לו לנסות להבין מה קרה.

ברור שלא כולם באותה רמת מצוקה, ומותר לקוראים להטיל ספק בחלק מהמחקרים שהובאו כאן. אבל הפער הזה – השתיקה המטורפת של אנשי המקצוע לנוכח נתונים קשים כל כך – מלמד שאין כאן באמת רצון להתווכח על עובדות ועל מצוקה ועל יעילות הטיפולים.

מדובר בוויכוח עקרוני על גבם של מתמודדים. תרבות ישראל והיהדות אומרות שיש דבר כזה משפחה נורמלית ושזוגיות חד-מינית והפקרות מינית הן יצרים ששייכים לצדדים שאנחנו צריכים לרסן בעצמנו, ויש תרבות מערבית שבועטת בתפיסה השמרנית הזו ורוצה לומר שבקשר מיני יש חירות אינסופית, ללא קשר לשום תכלית. לא בכדי זו תרבות שאין בה יכולת הולדה. לא בכדי חברות שלמות שאוחזות בה הולכות ונכחדות באירופה.

עד שהטירוף הזה ייפסק, הפנו לטיפול כל מי שיש לו נטייה מינית הפוכה. אל תבטיחו לו שהכול יהיה בסדר אחר כך, כי זו לא האמת, אבל תעזרו לו למצוא מטפלים כאלה, אף שרובם פועלים במחתרת היום מתוך פחד (ארגון 'בקדושה' הוא דוגמה לכתובת מקצועית מצוינת). תזכירו להם שכמו בכל התמודדות בחיים יש כאן מסע ארוך, ולכל אחד יש תיק משלו שמתוכו הוא רק גדל. תגידו לו שיש לו סיכוי להקים משפחה נורמלית, ובכלל שיש דבר כזה משפחה נורמלית. ותחזקו אותו ותתמכו בו. ותאהבו אותו. מחר, בצרות שלכם, אולי הוא יחזיר לכם ויתמוך בכם. כל ישראל ערבים זה בזה. בואו נעשה לעצמנו טיפול המרה עמוק משיח לא ענייני לשיח של אהבה וחמלה אמיתיים.



אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שריון הזכוכית

  איתמר סג"ל על הבנות...

חוגגים 100 למקום בעולם

  מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם