שלום ותודה Featured

 3 maarechet
תודה על מסירות של אחת עשרה שנה, הגיע הזמן להתקדם לשלב שאחרי נתניהו
אפשר עדיין להקים ממשלה לאומית גם אם יעמוד בראשה כל מועמד אחר במחנה הלאומי ולא רק נתניהו * ומדוע עכשיו יותר מתמיד, רגע לפני שיהיה מאוחר, הימין האידאולוגי והציונות הדתית חייבים לדרוש מפלגה אחת בלבד שתערוך פריימריז מלאים בקרב המתפקדים

מערכת

בואו נכתוב לעצמנו כמה משפטים שרוב גדול במדינת ישראל עשוי להסכים איתם, גם אם באשר למסקנות העולות מהם תהיה מחלוקת.

1. נתניהו הוא כנראה אחד המנהיגים החשובים שהיו למדינת ישראל, ובכל זאת הוא רחוק מלהיות כזה שמעל האינטרסים של מדינת ישראל בכלל ושל שלטון המחנה הלאומי בפרט.

2. שלטון הפרקליטות והשחיתות שהתגלה סביב אירוע נתניהו חמור מאין כמוהו, והוא רק מחדד את המטרה הראשונה שצריכה להיות לממשלה לאומית כשתקום: לצמצם את הכוח המופרז ואת השימוש המושחת שנעשה בו. מפלת נתניהו לא אמורה לגרום לשום ראש ממשלה שיבוא אחריו לפחד ממערכת המשפט, כי אפשר ברשימה ידועה היטב של צעדים לרסן אותה ולהחזיר את האמון בה. הטענה שאם נתניהו ייפול גם הבא אחריו יופל באותה שיטה, תלויה אך ורק בשאלה אם גם ראש הממשלה הבא ינהג כמו נתניהו ויתנגד לשינויים המתבקשים שמפלגות הימין האידאולוגי והציונות הדתית ניסו לחולל כבר מזמן במערכת המשפט.

3. לצד היותו מנהיג חשוב, נתניהו איננו מנהיג ימני-לאומי כפי שהוא מצייר את עצמו. במציאות היום הוא למעשה תוקע את הימין. הימין האידאולוגי והציונות הדתית חוסים תחת הערכים 'הימניים' שנתניהו מגדיר: לא לריבונות (לא רק ביו"ש אלא אפילו בבקעה ובמעלה אדומים). כן כסף לחמאס. אי הכרעה בעזה. אי החזרת המסתננים. כל הטוב שכבר כן נעשה כאן לאחרונה היה בדחיפה של עליית טראמפ לשלטון. ולעומת זאת הימין בראשות נתניהו הרס את עמונה ואת נתיב האבות בשם מה שהגדיר ממש לא מזמן כחובה לציות למערכת המשפט. אבל את חאן אל אחמר סירב להרוס למרות קביעת בית המשפט. כן, זה אותו בית משפט שהיום הוא מדבר בגנותו. הנזק הגדול אינו רק במדיניות הלא ימנית של נתניהו אלא באופן המדהים שהוא הצליח לשים עליה את הכותרת ימניות ולאומיות. בכך למעשה הוא סירס כל שאיפה ימנית פוליטית מלצמוח ולהרים ראש.

4. חזקת החפות של נתניהו עומדת לו בכל התיקים. ולאור השחיתות שמסתמנת סביב יצירות התיקים כנגדו, מותר אפילו להגביר את החזקה הזו לחפות. אין שום סיבה שיעזוב את תפקידו בגלל האשמות נגדו. הסיבה שהוא יצטרך לעזוב תהיה אך ורק אם לא יצליח להקים ממשלה.

ועכשיו לשלב הפרשנות שאיתה כנראה לא יסכימו מי שמכונים ביביסטים, וזה בסדר גמור, אבל למי שלא רואה את עצמו תחת הכותרת הזו ראוי לשקול אותה מחדש, רגע לפני שהשעון נעצר.

אין בעולם שום סיבה שהימין האידאולוגי והציונות הדתית, וכך גם חברי הליכוד – יסחבו את כולנו לבחירות חוזרות רק בשביל להילחם נגד העובדה שנתניהו לא מצליח להקים ממשלה.

וגם אם מסרבים לחוס על כל אזרחי המדינה מימין ומשמאל מכּניסה לעוד סחרחרות מיותרת, יקרה ושולפת ציפורניים, חוסו לפחות על שלטון המחנה הלאומי. תוצאות הבחירות הבאות לא יגדילו את הסיכוי שלו לשלוט. זה לא משחק צ'ילבות ולא קבוצות כדורגל קנאיות, יש כאן אחריות למדינה שלמה ולשלטון המחנה הלאומי.

אפשר לפתור את זה עכשיו באחת משתי הדרכים:

אם ליברמן יתעשת סוף סוף, מה טוב. כך נקבל ממשלה נוספת בראשותו של נתניהו, עם איזו תקווה שלקראת מערכת הבחירות הבאה הימין האידאולוגי והציונות הדתית יקימו את עצמם מעפר.

אבל גם אם ליברמן ימשיך עם העיקשות המוזרה שלו, הי – יש כאן עוד כמה וכמה אנשים טובים שיכולים להנהיג את המדינה עד לבחירות הבאות: זה יכול להיות גדעון סער, נפתלי בנט, איילת שקד, יולי אדלשטיין, והאמת היא שזה באמת לא משנה. יש חיים טובים אחרי כל מנהיג. שחררו את עצמכם מהכישוף שהטלתם על עצמכם – יש כאן מדינה שמחכה שתתעשתו.

להגיד שצריך להילחם למען נתניהו רק מפני שהפרקליטות נגדו, ולכן אסור לתת להם פרס כביכול, זה להתעלם לחלוטין מהעובדה הפוליטית שאיתה אנחנו מתמודדים כרגע: נתניהו לא מצליח להקים ממשלה. לצד הנזק התדמיתי שגרמה לו הפרקליטות היא גם הוסיפה לו תמיכה לא מבוטלת של מנדטים. ובכל זאת, בשורה התחתונה נתניהו לא מצליח לעמוד במשימה של הקמת ממשלה. אז מוסרית הוא זכאי להגנה מלאה, אבל בטח שאת ההגנה הזו לא צריך לתרגם גם לחסינות פוליטית.

הדברים נכתבים כאן מתוך כבוד גדול לאיש הזה ולפועלו ולמסירות הנפש שלו למען עם ישראל לאורך שנים. אבל למה אתם מעיזים לשלוח אותנו לבחירות ולסכן את הימין אם אפשר להקים ממשלה בראשות אדם אחר מלבד נתניהו?

שו"ת אחדות

עכשיו צריך לחזור לנקודה שממנה הכול התחיל. הנקודה שבה גוש הימין איבד את כוחו. קשה מאוד לטשטש את העובדה שזה היה באירוע הפירוק הסופי של הימין האידאולוגי והציונות הדתית. כשבנט ושקד הודיעו שהם מקימים את הימין החדש ובכך הצטרפו למעשה למסורת פלגנות ארוכת שנים של הימין. באותה נקודה האיזון בגושים שינה כיוון.

אין בעולם שום סיבה שהימין האידאולוגי והציונות הדתית, וכך גם חברי הליכוד – יסחבו את כולנו לבחירות חוזרות רק בשביל להילחם נגד העובדה שנתניהו לא מצליח להקים ממשלה. יש כאן עוד כמה וכמה אנשים טובים שיכולים להנהיג את המדינה עד לבחירות הבאות. להגיד שצריך להילחם למען נתניהו רק מפני שהפרקליטות נגדו, ולכן אסור לתת להם פרס כביכול, זה להתעלם לחלוטין מהעובדה הפוליטית שאיתה אנחנו מתמודדים כרגע: נתניהו לא מצליח להקים ממשלה

 

זו נקודה חשובה שצריך לחדד – לא רק שהייצוג של המפלגות האלה ירד, אלא שהגוש כולו התערער ככל שהציונות הדתית והימין האידאולוגי התפצלו.

הסיבה לכך היא שבניגוד למה שאנחנו אוהבים להגיד לעצמנו – יש מספר גדול של מנדטים מהציונות הדתית שנוטשים ועוברים למפלגה הגדולה שמוגדרת מרכז. במערכות הקודמות זו הייתה יש עתיד ובאחרונות כחול לבן. לומר שמדובר בקולות בדמותם של אלעזר שטרן זה לעשות לעצמנו חיים קלים, למעשה מדובר בהמוני דתיים-לאומיים שמצד אחד מזדהים עם הביקורת השמאלית שמוטחת בנתניהו ומצד שני שומרים על נאמנותם למסורת ולאידאולוגיה הציונית-דתית. אם הייתה מפלגה נורמלית אחת בציונות הדתית, הם היו מצביעים לה. ניתוחי הקלפיות המקילים העלו שלפחות שלושה מנדטים כאלה נמצאים בכחול לבן. לא מפני שהם שמאלנים ולא בגלל שהם לייטים. הם מחפשים מחנה אחר מזה שנתניהו ייצר, אבל גם רוצים לשים את קולם במקום גדול ומוגדר ולא בכל מיני קומבינציות חיבור שמבינים רק בתוככי הפוליטיקה הקטנה ששמורה לתוככי המגזר.

לכן כדי לשקם את המפה הפוליטית כולה דרושה מפלגה אחת גדולה לציונות הדתית והימין האידאולוגי, שתקיים פריימריז תקינים ופתוחים. זאת הסיבה שבשבוע שעבר קראנו כאן לציבור להצטרף ליוזמה שבפועל מנסה להחזיר רוח של תקווה לבוחרים בימין האידאולוגי ולהתפקד לרשימה שאומרת – נתפקד ונצביע אך ורק למפלגה אחת שתקיים פריימריז.

לצד התמיכה הגדולה, החתימות וההתגייסות של הציבור, עלו בשבוע האחרון גם כמה שאלות חשובות.

האם האמירה "או שתתאחדו או שלא נצביע לכם" אינה אמירה חסרת אחריות שתגרום לכך שהמפלגות האלה יימחקו סופית?

מי שפוקח את עיניו לא צריך את כל הסקרים האחרונים כדי להכיר במציאות ולהבין שאנחנו כבר הרבה אחרי השלב הזה. המפלגות האלה, בכל חיבור שהוא, צריכות נס אמיתי כדי לעבור את אחוז החסימה. למעשה אין לנימת האיום הזו שום משמעות – כי מדובר בתיאור מציאות. אם לא תהיה כאן מפלגה אחת ופריימריז – הישויות האלה בסכנת מחיקה עם הקריאה הזו ובלעדיה. כעת נותר אולי להשתמש בנקודת השפל הזה כדי לעורר את המתעקשים לעצום את העיניים.

מה אם הרשימה שתתקבל בפריימריז בסופו של דבר לא תיראה אטרקטיבית ויהיו בה שמות ש"מרחיקים" בוחרים?

אין שום קסם ויכולת ניבוי לאף אחד. ובכל זאת אנחנו יכולים ליהנות ממה שלמדנו קצת במערכות הבחירות האחרונות – כוכבים לא מספקים את הסחורה כשהם לבד וללא תמיכת הציבור. ולעומת זאת אפשר בהחלט לקבל את ההנחה שרשימה שעוצבה ע"י הציבור עצמו תתקבל בקצת יותר הזדהות על ידי הציבור. ואולי נשתמש במשפט שאמר לנו השבוע רב חשוב שביקש להביע את תמיכתו: "אני מודה שקשה לי מאוד עם בן גביר, אבל אני חותם כאן שאם הוא מגיע למקום גבוה בתמיכת כלל הציבור בפריימריז, אני לא מהסס לרגע לתמוך ברשימה הזו".

בסוף, עם כל האוטופיה והמילים היפות כמו אחדות – הפערים האידאולוגיים גדולים מדי. איך מפלגה כזו תצליח להתנהל ביחד?

עם כל הכבוד לאידאולוגיה של הימין והציונות הדתית – אנחנו לא המצאנו את הוויכוחים בעולם. יש עוד כמה מפלגות שלטון שעשו את זה לפנינו. בליכוד ובמפלגות השמאל כשהיו בשלטון הצליחו לנהל ויכוחים קשים מאוד בתוך המפלגה. המשותף של שאיפה לישראל יהודית יותר רחב הרבה יותר מכל הוויכוחים. יש מנגנונים פשוטים כדי לקבל הכרעות בכל גוף פוליטי. ויכוחים שמנוהלים נכון מחזקים מפלגות ולא מחלישים אותן.

פריימריז הוא מתכון ל"מפקדי ארגזים" ולמתפקדים חיצוניים שינסו לחבל בתוצאות.

אכן, תופעות כאלה עלולות להתרחש ויש עוד רשימת חסרונות לא קטנה בשיטת הפריימריז. ובכל זאת המציאות מלמדת שככל שמדובר במִפקדים גדולים יותר, היכולת לחבל בתוצאותיהם קטנה והופכת לזניחה. מעבר לכך, בחברות שמפיקות פריימריז יש יכולת לאתר ולנטר תרחישים כאלה, שצריך לומר שעוד לא התרחשו באופן משמעותי בשום מערכת פריימריז עד כה במדינה.

ומה יהיה אם מועמד אחד יצליח בגלל קשרים וכל מיני כישורים לפקוד מספר גדול של אנשים שיתמכו בו?

אדרבה, אחד התרחישים הכי רצויים יהיה דינמיקה של תחרות פנימית בין המועמדים על מספר מתפקדים שיצליחו להביא. הלוואי שאיילת שקד תצליח להביא את כל החברים והחברות שלה מתל אביב. והלוואי שבן גביר יביא איתו את כל תומכיו לתוך מפלגת הציונות הדתית. וכך גם בצלאל סמוטריץ' ונפתלי בנט ויוצאי המכינות שיבואו לתמוך ברב רפי פרץ בהמוניהם. הלוואי שכולם כולם יבואו וייתנו את קולם. בסוף, מספר גדול יותר של בוחרים מוביל לתוצאה מדויקת יותר של רצון הציבור.

מה בדבר התפיסה שאומרת שאם יהיו שתי מפלגות – האחת ליברלית יותר (נגיד הימין החדש עם פייגלין) והשנייה שמרנית יותר (האיחוד הלאומי, הימין החדש ועוצמה יהודית) – יהיה ליותר בוחרים אפשרות לבחור ביתר נוחות לאן להשתייך?

אז חוץ מזה שהתיאוריה הזו כבר נופצה גם בבחירות 2019 הראשונות וגם בבחירות 2005, הבעיה החמורה בתפיסה הפלגנית הזו היא שהיא מחלקת את הציבור על פי תיוגים שרובו המכריע מסרב להיות תחתיהם. חוץ מחמישה מנדטים בערך בציונות הדתית – הרוב המכריע של האנשים הפשוטים לא מעוניינים לשים את עצמם כותרת של שמרן או ליברל או תורני או לייט. רוב הציבור נוהג בסוגיות מסוימות בשמרנות ובסוגיות אחרות בליברליות. כשהוא רואה לפניו מפלגות מחולקות באופן שמכריח אותו לתייג עצמו כליברל או שמרן, הוא מעדיף ללכת למפלגה גדולה שלפי שיקוליו הכי מתאימה לטעמו. זה כוחו של גודל וגיוון פנימי – הוא מאפשר לאותו מצביע לתת את קולו לסמוטריץ' וגם לנפתלי בנט וטוב לו ששניהם ישמרו על המתח הזה.

ומה יהיה אם בסוף רק חלק מהמפלגות יתאחדו ושוב תהיה מפלגה אחת או שתיים שיתעקשו להישאר בחוץ?

כאן בדיוק צריך את הציבור. אכן, מצב הכוחות הלא רשמי במפלגות נכון לעכשיו הוא כזה: באיחוד הלאומי לחברי המרכז עוד קשה עם הרעיון הזה, אף שדווקא הנהגתו (סמוטריץ' וסופר) מבינה את חשיבותו. בימין החדש – נפתלי בנט בינתיים נוטה יותר לתפיסה של שתי מפלגות לשני פלגים, ולעומתו שקד מבינה שמדובר בסיכון מיותר שכבר נכשל בעבר. בבית היהודי כרגע המצב הכי מורכב ושם קיים גרעין ההתנגדות הכי קשה – הרב רפי פרץ וסביבותיו עושים הכול כדי שמהלך כזה לא יצא לפועל. קיימים שם זחיחות וניתוק לא ברורים. לעומת זאת, חבר הכנסת היחיד בבית היהודי שכרגע יוצא באופן גלוי ואמיץ בעד פריימריז ואיחוד הוא מוטי יוגב. צריך לתת לו על זה קרדיט גדול עוד יותר בזכות העובדה שמדובר בח"כ שידוע בכוח שיש לו במרכז הבית היהודי ושכנראה יוכל להשיג שם תוצאה גבוהה יותר מאשר בפריימריז, ואף על פי כן הוא כרגע הכוח המשמעותי ביותר שתומך בכל כוחו במהלך הזה.

באשר לאיתמר בן גביר – מצד אחד מדובר במי שכבר הראה שהוא מסוגל להעז לרוץ לבדו, ומאידך גיסא, דווקא מפני שיש לו סיכוי גבוה לקבל תמיכה בפריימריז אפשר יהיה לגייס אותו למהלך.

בשורה התחתונה הציבור הוא כרגע הכוח: ככל שתהיה תמיכה גדולה יותר למהלך הזה, כך יגדלו הסיכויים לחבר כמה שיותר רסיסי מפלגות לתוכו. ואכן ביום הדין – מי שלא יצטרף, יצטרך לתת את המחיר ואפשר להניח שלא יקבל את תמיכת הציבור בקלפי. הכול אבל הכול בנוי על הציבור.

בשבוע שעבר החל למעשה המפקד לציונות הדתית. עכשיו צריך רק לראות מתי נזכה לראות את פירותיו. אין הדבר תלוי אלא בנו. בציבור.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
האזינו בעל פה

  מאמר קצר מאת הרב...

ציונות עכשיו

  מאמר מאת הרב שמואל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם