זה שלא מגיע למדורה

 2 shut

נעמה מוזס

שאלה: אנחנו בכיתה י' ויש לנו בכיתה ילד שלא מגיע לשום פעילות באופן קבוע. בשכבה ובסניף שלנו יש לפחות שלוש מדורות של החבר'ה, ולפי מה שאני יודע איש לא טרח להזמין אותו. אני לא במעמד חברתי מרכזי כל כך ולכן גם לא מרגיש נוח להזמין אותו. מצד שני, נראה לי ממש לא לעניין להתעלם כך מבן אדם. מה נכון לעשות במצב כזה?

תודה לך על שאלתך החשובה. בגיל ההתבגרות אנו עסוקים רבות במיקום החברתי שלנו. "קבוצת השווים" משמשת בעבורנו קבוצת השתייכות משמעותית ומספקת תמיכה ותחושת ערך. כיום קיימות אפשרויות רבות ומגוונות של קבוצות (וירטואליות ואמיתיות), אולם רבים מדווחים עדיין על תחושת בדידות ועל קושי רב להשתייך. ציינת שהמעמד שלך אינו מרכזי, ואולי דווקא בזכות עובדה זו יש בך "חיישנים" רגישים לראות את הילדים ה"שקופים" – אלה שאיש לא טרח להזמין למדורה ולברר מה קורה איתם.

אחת התובנות החשובות ששמעתי (של אלברט איינשטיין) טוענת כי העולם הוא מקום שמסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין. בשאלתך תיארת קונפליקט לא פשוט שאתה מצוי בו – מצד אחד אתה מתקשה "להעלים עין" וליהנות במדורת השבט, כשאתה יודע שיש לפחות מישהו אחד "מחוץ למחנה", שנראה שלאף אחד לא ממש אכפת ממנו, ומצד שני אינך חש בטוח ליזום מהלך ולהזמין אותו. לצערי, איננו יכולים לאחוז את המקל בשני קצותיו, וכעת זו ההזדמנות שלך להחליט החלטה אמיצה. דע לך שמחווה קטנה שלך עשויה להיות קיומית בעבור הזולת. לעיתים די בחיוך, ב"שלום" לבבי, בשאלה קטנה "מה קורה, אחי, אתה בא למדורה?" כדי לפתוח פתח ולתת תקווה. ייתכן שאותו ילד שהפסיק להגיע לפעילויות כבר שבע דחיות ותחושת עלבון. הוא למד לעטות על עצמו שריון המגן עליו ומספק לו חסינות, וכך הוא מציג כלפי חוץ (ואולי אפילו משכנע את עצמו) שלא באמת אכפת לו ושהוא לא זקוק לחברים. הוא ויתר על השתלבות בפעילויות החברתיות.

אכפתיות, נתינה ורגישות לזולת הן שרירים שעלינו לחזק ולאמן בכל יום. וזה לא רק משום שאנו רוצים לעשות טוב לאחר. אגלה לך בסוד – "טוב להיות טוב". הדאגה והאכפתיות שאנו מגלים לזולת מעלה את תחושת הערך העצמי והאושר שלנו. מתברר שאחד המדדים של דו"ח האושר העולמי קשור לאחוז העונים בחיוב לשאלה "האם תרמת למישהו או למשהו בחודש האחרון?" כאשר אנשים מוכנים להעניק מעצמם למען אחרים הדבר משפיע באופן ישיר על רמת האושר האישי שלהם.

לפי פרופ' יורם יובל הדרך אל האושר לא עוברת בהתמכרות להנאות אישיות וסיפוק אישי. אני בטוחה שיהיה נחמד לבלות עם החבר'ה במדורה, אך לא זה מה שיגרום לך להיות מאושר לאורך זמן. המרכיב העיקרי של אושר הוא משמעות. ומשמעות מושגת כאשר אנו מתאמצים למען האחר ופועלים לפי הערכים שאנו מאמינים בהם.

איני חושבת שחידשתי רבות. אולם הקושי האמיתי טמון בפער שבין מה ש"אנו יודעים שצריך לעשות" למה שאנו עושים בפועל. אני מקווה ששאלה זו תסייע להסיר מעט את האבק מהאדישות והקהות הרגשית שאנו לוקים בה, ונשאל את עצמנו – באיזה חבר לא התעניינתי לאחרונה? את מי אולי פספסתי? כולנו זקוקים לחסד, למישהו שיראה אותנו ויתעניין בנו, ואני בטוחה שאם נתאמץ מעט ונתַרגל יותר את שריר האכפתיות והרגישות לזולת – האור שיבקע ממדורות ל"ג בעומר יהיה גדול וחזק פי כמה.

נעמה מוזס – טיפול זוגי ואישי. CBT, מרצה ומנחת סדנאות. This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם