תל אביב, ולאיזון אידיש Featured

 15 books

דוד שמחון

רשימות תל אביביות, אברהם בלבן. הוצאת עם עובד: תשע"ט.

איך אנחנו מסתכלים על המקום שבו אנחנו גרים? על השכונה או על היישוב שלנו? לרוב אנחנו לא כל כך רואים אותם. כלומר – מצד אחד אנחנו מכירים את המקום שלנו מצוין. כל זיז אבן, כל עץ וכל פנס רחוב ממצמץ. אבל ההתרגלות של העיניים ושל המבט גורמת לנו בעצם לא לראות אותו, לא להבחין בשינויים שחלים בו, לא להתרגש ממה שאנחנו רואים ולא להסתקרן. המבט כל כך מכיר ורגיל עד שהוא נאטם. זה עיוורון מהסוג הכי גרוע – כי הוא לא מודע לכך שהוא עיוורון. אני חושב שאני רואה הכול – ובעצם כבר הפסקתי לראות.

כשיוצא לי להיות במרחב חדש לגמרי – לפעמים אני נפעם. אני מרגיש איך העיניים שלי זוללות את הכול מסביב ושלא בא לי למצמץ כדי לא להפסיד כלום. לראות את הכביש, את הגבעה לידו, את הפארק השכונתי החדש, את העצים, את ספסלי הרחוב ואת שדרת החנויות החדשה. אני מרגיש את התענוג שבראייה חדשה וזה תענוג שקצת איבדתי במקומות המוכרים. זה מאכזב מאוד – דווקא המקומות שהכי חשובים לי – הבית שלי, היישוב שלי, ירושלים – שאני מסתובב בהם כל חיי – מקבלים ממני מבט עייף ואטום.

הספר הזה, 'רשימות תל אביביות', הוא בעצם מקבץ של טורים שפורסמו בעיתון 'הארץ', שעם הזמן מישהו שם הבין (בהמלצתו של הסופר עמוס עוז) שמדובר בדבר שראוי להיות ספר. ובכלל, מאוד מעניין איזה טקסט ראוי לאיזה מדיום. מה הופך קטע טקסט שצריך להיות בפייסבוק, בעיתון, בכתב עת או בכל מקום אחר – לטקסט שצריך להיכנס לספר. זו שאלה של שייכות לנצח מול טקסט שנועד לרגע חד-פעמי?זו שאלה של משאבים ופוליטיקה? לא בטוח שאני יודע לענות על השאלה הזאת. זה בהחלט אחד הדברים שגורמים לכך שיש ספרים רבים שאני מוותר על כתיבה עליהם כאן בפינת הספרים. זה אולי טקסט טוב, אבל זה לא ספר. זה נראה כמו ספר, אבל זה לא. זה לא אומר שהוא טוב יותר או פחות, זה עניין של אופי באופן כלשהו.

כך או כך – רשימות תל אביביות בהחלט ראוי להיות ספר. כל טור מתאר מפגש של הסופר, הפרופסור וחוקר הספרות אברהם בלבן עם העיר תל אביב. עם רחוב מסוים, עם שכונה, עם בניין או אפילו עם עץ. הוא מטייל ברחובות תל אביב, בהרבה סבלנות ובעיקר במבט אוהב שמחפש לראות. וכשמחפשים לראות – מגלים המון. פתאום מתחילים לראות את השכבות השונות של השכונה, מזהים שיש כאן דברים חדשים ודברים קודמים, מגלים שהעץ ההוא קצת נחלש ושהחליפו פנס רחוב. זה אולי ספר על תל אביב, אבל בעצם זה ספר על המבט הזה – שכרגע ספציפית רואה את תל אביב. המבט הוא גיבור הספר. אולי היכולת שלו לראות היא בגלל שהוא עבר לתל אביב אחרי שנים בחוץ לארץ ואולי זה בגלל שהוא בפנסיה – אבל זה לא משנה, אני רוצה לאמץ את היכולת הזאת לראות – בהתרגשות ובתשומת לב – גם את המוּכּר וכבר עכשיו.

תל אביב היא כידוע קצת 'מדינת תל אביב', היא מאוד עסוקה בעצמה ולעיתים תושביה לא באמת מדמיינים שיש חיים רציניים בישראל שאינם בתל אביב. ובכל זאת, אף שתל אביב אולי לא תמיד רוצה לראות אותי – הספר הזה היה בעבורי הזדמנות לראות את תל אביב. להסתקרן לגביה, לפגוש אותה לעומק ואולי אפילו להתאהב בה קצת

אחת המשמעויות של ראיית דבר באמת היא להצליח לזהות בתוכו ציר של זמן. לראות איך התקופות השונות הותירו בו חריצים, לנסות לחשוף את השכבות שנמצאות בו ולא פעם עוד נאבקות ביניהן. להצליח לראות מקום ולראות בו גם את כל התרחשויות-העבר, זה מהרבה בחינות לראות באמת. אפילו אפשר לנסות לראות אדם באופן הזה, להצליח לראות ולזהות בו את התקופות הקודמות של חייו. הספר עוסק בכך הרבה – מהתגלית שהבית שלו בנוי על המקום שבו פעל משק הפועלות לפני מאה שנה ועד געגועים לבית הקפה כסית, שכבר איננו. וכאן יש נקודה חשובה שצריך לשים לב אליה – לראות את כל שכבות הזמן, זה לתת כבוד גם להווה. להביט בעין טובה ומלאת סקרנות גם על מה שקורה במקום עכשיו. העניין הזה חמקמק – כי בקלות ראייה שיש בה רק נוסטלגיה מפסיקה להיות ראייה. היא בעצם מאפשרת את העיוורון הכי עמוק, שמתעלם מפורשות מההווה. אז יש בספר הזה גם מידה של נוסטלגיה, שקצת מעיבה או אפילו נרתעת מהווה. גם ההווה, ואולי דווקא ההווה, ראוי למבט חומל ואוהב.

הספר בנוי טורים טורים ומשולבים בו ציורים מאוספי אומנות תל אביביים שונים. לאט לאט הקורא מגלה את העוצמה של עיר. אמנם עיר היא המצאה די חדשה, אוכלוסיית העולם התחילה להצטופף בערים בהיקפים באמת גדולים רק ב-200 השנים האחרונות. בעשר השנים האחרונות הגענו לכך שחצי מאוכלוסיית העולם כבר גרה בערים. וזו עדיין תופעה שראוי להתבונן בה. אז הספר הזה הוא קודם כול מפגש עם החוויה המיוחדת של עיר – חוויה של זרות ואנונימיות, המוניות, דחיסות וכל זה לצד הזדמנויות אינסופיות לפגוש אנשים. ויותר מזה – הספר הזה הוא מפגש עם תל אביב. תל אביב היא כידוע קצת 'מדינת תל אביב', היא מאוד עסוקה בעצמה ולעיתים תושביה לא באמת מדמיינים שיש חיים רציניים בישראל שאינם בתל אביב. ובכל זאת, אף שתל אביב אולי לא תמיד רוצה לראות אותי – הספר הזה היה בעבורי הזדמנות לראות את תל אביב. להסתקרן לגביה, לפגוש אותה לעומק ואולי אפילו להתאהב בה קצת. מרחב עם הרבה נשמה, חירות וחיפוש. זה דבר.

ביידיש היו אומרים... - חוכמת היידיש בעברית עכשווית ובנימה הומוריסטית, רחל דביר. ידיעות ספרים:תשע"ט.

שוין. טוב. האמת היא שזה ספר עצוב מאוד. אולי הנימה שלו הומוריסטית, אבל בעומק הוא ספר עצוב מאוד. תרבות היידיש למעשה איננה. הכחדתה בידי אדם היא עובדה כמעט מוגמרת. כמו איזה פרפר יפה שפעם היה כאן וכמו הנמרים במדבר יהודה – לא שמרנו על התרבות הזאת ונתנו לה להיעלם ולהיכחד בידי כוחות הג'ונגל של התרבויות. נכון שהמפעל הציוני וחידוש השפה העברית מצדיקים מחירים רבים, אבל עדיין אפשר וצריך להתבאס שהשפה הזאת והתרבות הזאת נכחדת מול עינינו. וזו לא רק בעיה של אשכנזים בני 70 שאוהבים לשמוע בטהובן, וזו לא רק בעיה של חרדי ממאה שערים – זו בעיה של כולנו, כפי שכולנו יכולים להצטער על היעלמות של לווייתן ייחודי מכדור הארץ. העולם של כולנו נהיה עשיר פחות. תרבות שלמה שהכילה חוכמת חיים ותובנות התפוגגה מול עינינו. שנים של הבשלה אנושית וניסיון קבוצתי כמעט ירדו לטמיון.

נכון שהמפעל הציוני וחידוש השפה העברית מצדיקים מחירים רבים, אבל עדיין אפשר וצריך להתבאס שהשפה הזאת והתרבות הזאת נכחדת מול עינינו. וזו לא רק בעיה של אשכנזים בני 70 שאוהבים לשמוע בטהובן, וזו לא רק בעיה של חרדי ממאה שערים – זו בעיה של כולנו, כפי שכולנו יכולים להצטער על היעלמות של לווייתן ייחודי מכדור הארץ. תרבות שלמה שהכילה חוכמת חיים ותובנות התפוגגה מול עינינו

הספר הזה עצוב כי הוא הוכחה למוות של היידיש. הספר חמוד מאוד, אבל למעשה הוא פרדה. הוא מכיל אמרות ופתגמים נהדרים ומלאי עומק מהיידיש בנושאים שונים, והוא באמת נהדר. אבל ככל שעלעלתי בו יותר הבנתי שכאשר שפה מגיעה לשלב שהיא רק משפטי מחץ ספורים – היא כבר לא שפה שעוד תחיה. בעצם זה כבר רגע של הסוף. זה כבר מוזאון ולא חיים. זה פוחלץ של שפה.

אז מי שרוצה עוד ליהנות מהחוכמה של היידיש, מהעומק שלה, מהבוטות המתוקה שלה ומהציפיות הנמוכות והריאליות מהחיים שהיא מביאה איתה – מוזמן בחום לפגוש את הספר הזה. יש פה באמת דברים נהדרים. יש גם מוזאונים נהדרים. זה אחד מהם.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תודה מקיר תזעק

  הטור של סיון רהב...

שני חזיונות על בית המקדש

  חזון בית המקדש של...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם