משיח עוד לא בא Featured

 390 14 books

דוד שמחון

400 שנים אחרי שניפצה השבתאות באכזריות את דמות המשיח, אולי ערב פסח תש"ף בשלה העת לריפוי

נחמיה, יעקב צ' מאיר. ידיעות ספרים: תשע"ט

אנחנו בערב פסח. חג הגאולה. החג שבו הרעיון של משיח, של שחרור ושל שינוי מהותי של המציאות מקצה לקצה ירד לעולם ונצרב עמוק בתודעה שלנו. אנחנו תמיד יודעים שיכול להיות אחרת לגמרי. הידיעה הזו והציפייה הזו היא אולי אחת מנקודות המהות של היהדות. הספר הזה נוגע באחד הרגעים הדרמטיים בהיסטוריה שלנו ובהיסטוריה של המשיחיות, רגע שעיצב את כל האופן שבו אנחנו מדמיינים משיחיות וגאולה ובמובנים רבים גם פגע בו.

השנה היא 1666. השמועות על התגלותו של המשיח שבתאי צבי מכות גלים בכל הקהילות היהודיות באירופה. לאט לאט ההתלהבות מחליפה את מקומה של החשדנות, והתקווה שהולך וקורה כאן משהו גדול מאפשרת לאנשים להניח בצד את התלבטויות וההסתייגויות.

בתוך כל ההתרחשות הגדולה הזו נחמיה כהן, בעל שם (תואר שלעיתים מתאר מקובל, לעיתים רופא אליל ולעיתים פשוט שרלטן), ניצול פרעות ת"ח ות"ט, בעל שש אצבעות, תושב קומרנו שבפולין, יוצא למסע של מאות קילומטרים לקושטא כדי לחזות במשיח ולהצטרף אל הגאולה. מה זה אומר?לא לגמרי ברור. אבל כבר לא הייתה לו סיבה להמשיך לשבת בעליבות של קומרנו ולשתות בורשט בזמן שהמשיח כבר דופק בדלת. המסע הזה דרך עיירות וקהילות יהודיות, דרך עסקאות מפוקפקות, דרך גנבות קטנות והילולות, הוא הסיפור של הספר הנפלא הזה.

פרשת שבתאי צבי היא אולי אחד האירועים המכוננים והטראומטיים של העם היהודי. אירוע שהשפעתו מגיעה עד ימינו אנו ועל כל האופן שבו אנחנו מתמודדים עם המשיח והגאולה. הספר נוגע בליבה של ההתרחשות הזו ומצליח להעביר את עומק ההתרגשות סביבה, מה שיסביר היטב גם את עומק האכזבה והנפילה שבאו לאחריה, אכזבה צורבת שממשיכה לצרוב גם מאות שנים לאחר מכן.

אהבתי מאוד את הבחירה של יעקב צ' מאיר לספר את הסיפור הזה לא דרך הדמות המרכזית אלא דרך דמות אחרת בעלילה, אותו מעין רב נחמיה כהן, שההיסטוריונים טוענים שהיה לו חלק בהלשנה על שבתאי צבי ובהסגרתו לשלטונות העות'מאניים המוסלמיים. וכמו בכל רומן היסטורי טוב יש כאן הרבה השלמת פערים באמצעות דמיון פורה והקשבה עמוקה לאירועים ולסביבתם. יש כאן גם ניסיון להציע פרשנות אחרת מההיסטוריונים לאירוע ולנסות להאיר באור אחר את מעשיו של נחמיה, גיבור הספר. מבחינה זו זה רומן היסטורי באמת נהדר. כזה שמפגיש אותנו לעומק עם עולם אחר שקשור אלינו בנימים חזקים יותר משאנחנו יכולים לתאר.

פרשת שבתאי צבי היא אירוע בעל משמעות אדירה שגרם מאז ליחס חשדני וספקני לכל יומרות של משיחיות וגאולה. הביטוי 'משיחי' משמש עד היום ביטוי גנאי, ביטוי למישהו הוזה, מנותק ובעיקר אלים ומסוכן. יש פחד עמוק מאוד מהופעה של איזה משיח. פחד ממישהו שירגיש שיש לו סמכות והיתר לעשות כל מיני דברים למען איזו מטרה גדולה באמת. ההיסטוריה מלאה באנשים שהרשו לעצמם לעשות דברים נוראיים למען מטרה ואידאולוגיה מסוימת.

חוץ מזה יש גם פחד פשוט משידוד המערכות, שכל מה שאנחנו מכירים ישתנה. לרבים מאיתנו די טוב במציאות הנוכחית, וגם מי שסובלים לא היו מחליפים מהר כל כך את הסבל המוכר באי-ודאות משיחית כזו. בניית בית מקדש או קיבוץ גלויות, גם זה לא דחוף לכולנו. נוח לנו ככה, עם יהדות של קידוש בשבת בבוקר בבית הכנסת ושיעור יפה לאחר מכן ועם דודים באמריקה ובאיפא"ק. ככה ש'יום ה' הגדול והנורא' הוא דבר שרבים מאיתנו, אף שאולי לא יודו בכך, היו מעדיפים לדחות בינתיים. משיח זה רעיון נהדר, אבל לא היום.

הספר מפגיש אותנו עם העולם שלפני הטראומה של שבתאי צבי ועם העולם שעוד רצה באמת משיח וגאולה. עולם שבו קסמים, ניסים ונפלאות עדיין היו דבר נפוץ יותר. עוד לא היה עיתונות ופייסבוק שיוכיחו שהכול שטויות ומגוחך. עולם שבו מישהו מוכן לעזוב את ביתו לחודשים ארוכים כדי להיות חלק מההתרחשות הזו, שלא יכול להישאר בביתו מרוב התרגשות.

והאמת היא שגם אז לא כולם היו מוכנים לצאת ולעזוב הכול למען המשיח. הספר מספר שכבר אז רוב מי שבחרו לצאת לדרך היו משולי החברה, אנשים שלא היו להם עבודה מסודרת, משפחה או מעמד חברתי – רועי זונות, מרקידי דובים, שודדי ים, מצורעים ומכשפים. יהודים רבים מאוד היו כאלה. ובכלל, היהודי הגלותי, שהספר מפליא לתאר וגם מצליח לעורר חשק וגעגועים אליו, היה שייך הרבה יותר לשולי החברה, לאנשי הדמדומים. למי שאין לו כל כך מה להפסיד, למי שמסתכל על העולם תמיד קצת מבחוץ.

ואנחנו כיום – היהודים הישראלים – שונים מאוד מהם. כבר צברנו קצת מקום לעצמנו, קצת רכוש ואולי גם מעמד. אנחנו מרגישים הרבה יותר בבית בעולם. העמקנו שורשים, יש לנו עולם שאנחנו כבר רגילים אליו ויש לנו דברים שאנחנו אוהבים בו. לכן לא בכדי אנחנו חברה שקצת פחות רוצה גאולה ומוכנה אליה. אנחנו יותר מדי בתוך העולם בשביל להיות מוכנים להחליף פתאום את כל מה שאנחנו יודעים עליו.

הרבה יותר קשה להצית לגאולה את הלב של יהודי מפדואל, מפתח תקווה, מאלון שבות או מהושעיה מלהצית אליה את הלב של יהודי מקרקוב. העליבות, המבט האירוני על העולם, הקשיים האמיתיים והתלישות העמוקה שחש היהודי הגלותי הפכו אותו כפוף הרבה פחות לחוקי העולם וכשיר הרבה יותר לגאולה. כשמבינים את זה מבינים שהמשימה של מי שרוצה בימינו להיות משיח קשה הרבה הרבה יותר.

הביטוי 'משיחי' משמש עד היום ביטוי גנאי, ביטוי למישהו הוזה, מנותק ובעיקר אלים ומסוכן. יש פחד עמוק מאוד מהופעה של איזה משיח. פחד ממישהו שירגיש שיש לו סמכות והיתר לעשות כל מיני דברים למען איזו מטרה גדולה באמת. פחד פשוט משידוד המערכות, שכל מה שאנחנו מכירים ישתנהוגם מי שסובלים לא היו מחליפים מהר כל כך את הסבל המוכר באי-ודאות משיחית כזוככה ש'יום ה' הגדול והנורא' הוא דבר שרבים מאיתנו, אף שאולי לא יודו בכך, היו מעדיפים לדחות בינתיים. משיח זה רעיון נהדר, אבל לא היום
גיבורים של לימוד תורה

ובכן, הדבר הגדול הראשון שהספר עושה הוא המפגש עם היהודים הגלותיים מכל רחבי פולין וגליציה במהלך המסע המופלא של נחמיה מעירו אל קושטא, אל שבתאי צבי. לא בכדי רוב הספר עוסק במסע אל שבתאי צבי ולא בשבתאי צבי עצמו.

הדבר השני הוא שהיהודים האלה, ובפרט נחמיה כהן, אומנם לא היו שייכים באמת לשום דבר בעולם, אבל היה מקום אחד שהם באמת באמת שייכים אליו: אל הספרים ואל לימוד התורה. במהלך הספר נפגוש את הגיבורים האמיתיים של העולם היהודי – הט"ז, הש"ך, המגן אברהם ועוד ועוד. גיבורים של מילים ושל לימוד תורה. אף פעם לא פגשתי תיאור מיוחד ומרגש כל כך של תשוקה לכותבים, לספרים וללימוד.

נחמיה כהן לא מסוגל להרפות מהמהדורה היחידה של הביאור של הש"ך על שולחן ערוך אורח חיים שהגיע אליו בדרך לא דרך (תיאור מכובס לגנבה, בשביל ספרים נחמיה מוכן לעשות כמעט הכול)ויושב עליו לילה שלם בצפיית בינג'. אין בעולמם של היהודים האלה דבר יקר ערך יותר מספרים, ואין תשוקה גדולה יותר מלימוד תורה. אני קורא את הדברים האלה ומקנא בכל ליבי. עם כזו תשוקה, למי אכפת להיות בבידוד כל החיים? עם התה והלימון והספרים המוזהבים.

אז אולי היהודי הגלותי הזה עלוב, מסכן, נרדף ומוכה, אבל יש לו עולם אמיתי וממשי שהוא חלק ממנו, עולם האותיות המודפסות והמשורבטות של חידושים, ביאורים, העתקות והגהות בתורה. זו המולדת המוחשית ביותר שיש ליהודי. שם הוא גם בן חורין גמור. הקטעים האלה בספר ריגשו אותי ממש.

אנחנו נמצאים בימים שמתרחשים בהם דברים די גדולים. דברים רבים בעולם שנראו לנו חסינים מפני כול נראים כרגע מעורערים לגמרי. אני ממש מסתייג מאנשים שמתנבאים כל מיני נבואות על שהעולם כבר לא יחזור למה שהיה. יש יותר סיכוי שהכול יחזור בדיוק לאיך שהיה קודם לכן. אבל בכל זאת אני מרגיש שהעולם שלנו, המוכר, הבטוח והידוע, נראה כיום קצת יותר שברירי ממה שחשבתי. שהרעיון שדברים יכולים להשתנות מהקצה אל הקצה הוא לא רק הזיה מוחלטת.

אז אולי פסח בא בזמן טוב השנה. אולי אין לנו ביצים והתקשינו מאוד בקניות לחג, אבל חזרנו להיות קצת האנשים האלה שמסתכלים על העולם בפחות רצינות. זה מבוא טוב לגאולה. ואם לא נזכה לגאולה ממשית או שפשוט לא נרצה בה בינתיים, הספר הזה יעשה לכם חשק לצאת לחירות דרך עיון בתוספות על מסכת כתובות. ומי שיהיה שייך באמת למסכת כתובות יהיה תלוי פחות בקיום הממשי של המציאות ובסופו של דבר יהיה גם מוכן לשנות את כל העולם שסביבו.

קשה לאנשים לחשוב על זעזוע של הקרקע שעליה הם עומדים, והפתרון יכול להיות שנהיה קצת פחות נטועים באדמה ויותר תלויים בשמיים. אולי זו אתחלתא דגאולה. אני לא יודע איך אפשר להשיג ספרים עכשיו, אבל נסו לשים יד על הספר הזה. חג חירות שמח!

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם