Print this page

והיית לנו לעיניים

2 pash

הרב אמנון בזק

ההכנות לקראת המסע לארץ ישראל הולכות ונשלמות. סדר המחנות כבר נקבע, הענן כבר עלה מעל משכן העדות, ולפתע מספרת לנו התורה בקצרה על שיחה בין משה ובין חובב בן רעואל: "נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר... לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. וַיֹּאמֶר אַל... תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם... וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ" (י', כט-לב). פרשה זו מעוררת, כמובן, שאלה: האם חובב נענה לבקשתו של משה? מדוע התורה הסתירה את תשובתו של חובב (גם אם הייתה חיובית, כדעת הרמב"ן)?

נראה, שהסתרת תשובתו של חובב מדגישה כי הנקודה המרכזית בסיפור זה איננה התוצאה, אלא עצם הבקשה. ייתכן, שישנה בעיה מסוימת בפנייה אל חובב. פנייתו הראשונה של משה לחובב נראית כהצעה ידידותית בלבד – "לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ", ואפשר להבינה כביטוי של הכרת הטוב כלפי עזרתו של יתרו בפרשת הקמת מערכת המשפט בישראל. ברם, לאחר סירובו של חובב להצעה, שב משה ומבקש ממנו להצטרף אליהם, והפעם הצעה זו מצטיירת כבקשה, כמעט כתחינה, מפני שהעם זקוק לסיועו של חובב, המכיר את דרכי המדבר: "אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם".

בקשה זו, הנראית כיצירת תלות בבשר ואדם, עומדת בניגוד לרוח הפרשיות שמסביב. רק בפרק הקודם נאמר – "וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל... יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ" (ט', יז-יח). אמנם, בארץ ישראל ראויה להיות הנהגה טבעית, המבוססת על מאמצי האדם; אולם במדבר ממילא עַם ישראל שרוי במציאות בלתי-נורמלית, והוא מתקיים רק בעזרת ה', "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל... נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ..." (דברים ח', טו-טז). אם עמוד ה' הולך לפני העם, לשם מה הוא זקוק לעיניים בשר ודם?

כך גם אפשר להבין את הסמיכות בין דברי משה לחובב, לפסוקים הבאים מיד לאחר מכן: "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'... וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם... בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה" (י', לג-לד). בין אם הלך חובב עמהם ובין אם לא, ארון ה' הוסיף ללכת לפני העם. אין עם ישראל זקוקים ל"עיניים" של יתרו, מכיוון שארון ה' הוא שהולך "לָתוּר" להם מנוחה. "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם... אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ט"ו, לט-מא).

אולי יעניין אותך גם