הומאופתיה מן התורה מניין?

 2 zohar amar
טבע וריאליה בפרשיות השבוע

פרופ' זהר עמר

לאחר נס קריעת ים סוף וההתרוממות הרוחנית ושירת הים, מסופר שבני ישראל הלכו במדבר שלושה ימים ולא מצאו מים, עד שהגיעו למקום בשם מרה: "וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה". יש המזהים את המקום עם "ביר אלמֻרה" (הבאר המרה) שנמצאת באזור האגמים המרים באזור תעלת ים סוף. העם צמא ופונה בטרוניה למשה וזועק: מַה נִּשְׁתֶּה? משה צועק אל ה', וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם, שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ(שמות טו, כד-כה).

חז"ל מציעים כמה אפשרויות לזיהוי העץ שמשה השליך למים המרים.המפתיע שבכל הזיהויים הוא שחז"ל הבינו בפשטות שאין מדובר בעץ שטעמו מתוק, אלא ההפך, בצמח מר או אף רעיל. בכך חז"ל ביקשו להעצים את האירוע ולהגדירו כ"נס בתוך נס"

הקב"ה "ריפא" את המים בדרך ניסית והכשיר אותם לשתייה. בהקשר הזה מובא הפסוק הבא: "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (כו). התורה אינה מציינת את זהותו של אותו עץ (בדומה לעץ הדעת) אבל הסברה האנושית הפשוטה היא שמדובר בעץ בעל טעם מתוק שאמור להמתיק את המים המרים או המלוחים ולהתקינם לשתייה. חז"ל מציעים כמה אפשרויות לזיהוי העץ, כמו שורשי תאנים או רימונים (שמות רבה, נ). במדרש מופיעות הדעות הבאות:

"ר' יהודה אומר: זה עץ של ערבה,

ר' אלעזר אומר: זה עץ של זית, שאין לך מר יותר מעץ זית.

ר' יהושע בן קרחה אומר: זה עץ הרדפני"(מכילתא דר' ישמעאל ויסע פ"א).

ר' יהודה מציע זיהוי שמתאים לתיאור שבתורה; מדובר בעץ הערבה (Salix) הגדל ליד מקורות מים (ויקרא כג, מ). כבר בעולם הקדום הייתה מפורסמת הערבה בסגולותיה הרפואיות. השימוש נעשה בקליפת הערבה שהיא מרה מאוד. הערבה משמשת ציון דרך בפרמקולוגיה וממנה הופקה בשנת 1897 לראשונה תרופה הידועה כמשכך כאבים יעיל בשם אספרין ר' אלעזר מביא את עץ הזית, שהיה בתקופתם סמל לדבר המר ביותר. ר' יהושע בן קרחה הולך צעד נוסף ומציע שמדובר בהרדוף הנחלים(Nerium oleander) - שיח הגדל בגדות נחלים, והוא רעיל ביותר ומוגדר כסם מוות (משנה, חולין ג, ה; בבלי, סוכה לב ע"ב), ובמינון נמוך ביותר משמש לצרכים רפואיים.

המפתיע שבכל הזיהויים הוא שחז"ל הבינו בפשטות שאין מדובר בעץ שטעמו מתוק, אלא ההפך, בצמח מר או אף רעיל. בכך ביקשו חז"ל להעצים את האירוע ולהגדירו כ"נס בתוך נס". במילה "נִסָּהוּ" טמון כפל לשון - ניסיון ובחינה וגם משמעות נס. חז"ל למדו מכך שדרכו של הקב"ה כמרפא נבדלת משיטת הריפוי של רופא אנושי. על הפסוק "ויורהו עץ" דרשו: בוא וראה כמה מפורשין דרכי בשר ודם מדרכי המקום, בשר ודם מתוק מרפא את המר; אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מר מרפא את המר... כדי לעשות נס בתוך נס" (מדרש הגדול לשמות, עמ' שיז).

לפי פרשנות זאת התורה מציגה שיטת טיפול ותפיסת עולם רפואית ופילוסופית המבוססת על העיקרון של "דומה בדומה". שיטה זו מוכרת בשמה "הומאופתיה", מונח יווני שמורכב מהמילים: הומאוס=דומה ופאתוס=מחלה. עיקרון זה היה מוכר ליוונים ונזכר בספרי היפוקראס ובספרות המאוחרת. בעת החדשה המציא הרופא והכימאי סמואל האנמן (1755-1843) את תורת הריפוי ההומאופתית, השכיחה כיום בין ענפי הרפואה האלטרנטיבית. העיקרון של ריפוי באמצעות מינון נמוך של מחולל המחלה הוא היסוד הקיים, למשל, בטיפול בהכשות נחשים באמצעות נסיובים שהופקו מארסם וכן בחיסונים נגד נגיפים ומחלות שונות.

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il


 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם