כרובים מעורים זה בזה Featured

 2 reuven sason

"כרובים מעורים זה בזה" – בחורבן?!

הרב ראובן ששון

הגמרא במסכת יומא אומרת שכשנכנסו גויים להיכל בזמן חורבן הבית, ראו שהכרובים מעוּרים זה בזה. משמע שבזמן החורבן היו פניהם איש אל אחיו. לכאורה ידוע שמעמד זה הוא דווקא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, אך בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, הכרובים הופכים פניהם זה מזה. ולכאורה אין זמן של קרע גדול יותר כמו החורבן, וכיצד דווקא בזמן הזה 'כרובים מעורים זה בזה'?!

יש כאן דבר עמוק – כל נפילה בחטא מעידה על כך שכבר קודם לכן היה משהו מקולקל, והחטא חשף את הקלקול. לדוגמה, בתחילה הלב נרדם ומתייבש מחיי קדושה, ולבסוף האדם נופל בחטאים. החטאים למעשה חשפו את היובש והדלדול שכבר היו קיימים. כך בת הקול אמרה לנבוזראדן "בית הרוס הרסת", משמע שהמקדש היה כבר 'הרוס', כי הלב של עם ישראל כבר התייבש. היובש הפנימי הוא בחינת 'הסתלקות השכינה' שהייתה קודם החורבן בפועל.

ואמנם, כשהלב נדם, עדיין אין בכך כדי ליצור זעזוע ולנענע את האדם שיכיר את מצבו. כשהתרדמה מתרחשת רק בפנימיות, הנשמה הנצחית איננה נזעקת בכל עוז. דווקא כשבא משבר בפועל, כשהיובש נותן את אותותיו בחיצוניות – בנפילה בחטא – אז נוצר זעזוע גדול, שמרעיד את הלב וגורם לאדם לעשות תשובה. זיק הקודש, שלא כבה לעולם בתוך עם ישראל, נדלק מחדש דווקא בשעה שהמשבר מטלטל את כל מערכת החיים בפועל.

חורבן הבית הוא למעשה סוף תקופת הריקבון והדלדול, שהלכו והתפתחו במשך שנים רבות, ובמובן זה החורבן הוא גם תחילת התיקון. עם כל הנוראות שבשבר ובחורבן, וכל היגון העמוק שבהרס האדיר שבו, מכל מקום הזעזוע הנורא הזה טלטל את נפש האומה, והציף את כל הרהורי התשובה שהיו רדומים עד אז. כל תוכחות הנביאים לא הועילו לטלטל את העם ובכך להביא לתשובה שתמנע את השבר, ובלית ברירה נחרב הבית – מאורע נורא ואיום, שהעם לא האמין שהוא בכלל יכול לקרות. אז, בבת אחת, בא זעזוע נורא, טלטלה עמוקה מאוד שיצרה שיברון לב בעם, ועִמם צפה התשובה ממעמקים, חרטה, בכייה ורצון לתקן, מעומקא דליבא. מבעד להריסות האדירות, מתוך עומק של כיסויים ותרדמה של שנים רבות, החלה הנשמה לבקוע, לצאת מבית האסורים שהוכנסה לתוכו, עד שהבליחה בנפשות ובלבבות, ועוררה אותם לבקש שוב את ה' יתברך, כנאמר באיכה: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ... וְנָשׁוּבָה עַד ה'".

נראה שהכרובים שהיו מעורים זה בזה בעת החורבן משקפים את המצב החדש שנולד בפנימיות. כי הגם שבחיצוניות יש הרס גמור – אך בפנימיות החלו ניצני התיקון, שהופיעו בשיברון הלב ובבקשת סליחה. אלו אינם רגשות של ריחוק אלא של קרבת אלוקים. אדרבה, הריחוק האמיתי הוא שרירות הלב וגסותו.

זה המשמעות העמוקה של חודש אב, מלשון 'אבא', וכן מלשון רצון, כמו "ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם". שמו של החודש מעיד על כל הנעשה בו, שהכול נבע מתוך אהבה ורחמים. האהבה והרצון שמאירים בסגולת החודש, הם עוררו בכל עוז את הרצון להדליק מחדש את הלב שנדם, והוא בעצמו סיבב את החורבן הנורא, שכן בלית ברירה, רק חורבן זה נותר כמי שיכול ליצור זעזוע שיביא לתיקון הלב, והוא אכן חזר לפעום, בסתר המדרגה.

הכרובים שהיו מעורים זה בזה בעת החורבן מלמדים שבעומק עומקים, בתוך השבר הנורא, החלו ניצני התיקון, נוצרה תפנית יסודית בסתר הלב. וממצב של "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִי", החלה הקריאה מעומק הלב שכתובה באיכה – "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם". ואולי זה עניין נשמת משיח, שנולד בתשעה באב.

במהלך תשעת הימים קשה לראות את האור שגנוז בתוך החורבן, אך בשבת קודש, שבת חזון, שבה אין אבלות, אנו מסוגלים להביט למעמקים, לשאת 'חזון' למרחוק, ולראות את הטוב שייוולד בעתיד, דווקא מתוך השבר הנורא הזה.

עבודת ה' בימים אלו היא שפלות רוח ושיברון לב, שמולידים הרבה זיכוך ומעמיקים את האהבה לה' ואת האהבה בתוכנו. אלו ימי מירוק, שיש בתוכם קרבת אלוקים עמוקה מאוד. אפשר שעבודה זו היא היסוד לעבודת אלול. בחורבן שבאב החלה ההתפייסות והאהבה נדלקה מחדש בסתר הלב, והיא זו שתלך ותופיע בכל עוצמתה בתנועה הרעננה והמשמחת של אלול, 'אני לדודי ודודי לי'. שנזכה לבניין בית המקדש במהרה, אמן ואמן!


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם