הגאולה שגנוזה בתפילה Featured

 2 reuven sason

הרב ראובן ששון

צעקת הלב התמידית

בפרשת שמות מתואר שעם ישראל אפילו לא זכר את שמו של הקב"ה, ולכן היה משה רבנו צריך לבוא ולהודיעם את שמו ואת מציאותו יתברך שמו. עם ישראל היה שקוע לגמרי בתוך מחשכי השעבוד, הוא סובל מאוד, אך אינו יודע את ה' ולכן אינו יודע להתפלל אליו. על כן התורה מתארת את נאקת בני ישראל, אך האנחה והזעקה אינן מופנות כלפי מעלה, בתפילה לה', אלא זעקת לב חסרת כיוון. כמתואר בתורה: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. ותעל שוועתם אל הא‑לוהים מן העבודה". ישראל עדיין אינם מכירים את ה' ויודעים להתפלל אליו, לכן לא כתוב 'ויזעקו אל ה''.

אכן, השוועה עולה באופן עצמי אל הא‑לוהים, כי בסתרי חדרי הלב, באמת זוהי תפילה חרישית, שהנשמה במעמקים תמיד מכרת את בוראה, והיא פונה אליו בלי הפסק. ללמדך שגם אם האדם אינו יודע את קונו, מכאובי לבבו ידועים לפני המקום, וכל כאביו ואנחותיו בשורשם הם תפילה נעלמת לה'. זהו שאנו אומרים בתפילת אנא בכוח: "שוועתנו קבל ושמע צעקתנו", אותה שוועה תמידית הנעלמת שבקרב כל איש ישראל לה'. כי אתה "יודע תעלומות", ויודע שהנשמה תמיד מתפללת, והיא שוכנת בחדרי הלב, ולכן תמיד כל איש ישראל מתפלל לה' בסתרי ליבו.

ויצעקו בני ישראל אל ה'

על שפת הים עלו ישראל למדרגה עליונה יותר בעוצמות הקשר שלהם לה', וזהו מה שמתואר: "ויצעקו בני ישראל אל ה'". הפנייה המכוונת של עם ישראל לה' היא ביטוי למדרגת גאולה נוספת ממאסרי העולם הזה והתקשרות עצמית עם ה' יתברך. עצם היכולת להתפלל, הבאה מתוך הכרה במציאות ה' ובכוחו שהוא מנהל את הכול, היא עצמה גאולה. מי שיודע שיש לו א‑לוהים קרובים אליו, שיכול לפנות אליו בתפילה על מכאוביו וצרותיו, הוא עצמו אדם בן חורין ולא עבד. כי עיקר השעבוד הוא שעבוד הרוח שהאדם חש כשהוא כורע תחת משאו ונמצא כבול בכבלי העולם, אם זה שעבוד לאדם או סבך כלכלי או חלילה מחלה. אך כשאדם יודע שה' נמצא וקיים והוא מנהיג את הכול והוא שומע תפילה, הרי שנפתח לאדם חלון אל מרחבי החופש מכבלי העולם בעצם מציאות התפילה שמאירה בלבבו.

זוהי המדרגה המיוחדת שבאה לידי ביטוי על שפת הים כשעם ישראל עומד ומתפלל לה', והיא הוראה על תוספת קומה בגאולה שתקוות ישראל וייחולו הוא לה' ולא לבשר ודם.

כוח הגאולה שבתפילת אמת

וזהו יסוד עצום – בעצם העובדה שהאדם מתפלל לה' באמת הוא כבר נגאל מכל מכאוביו. שכן תפילת אמת נובעת מהכרה פנימית שהכול בידי שמיים ולא בידי בשר ודם, ולכן הוא הכתובת לכל צרה, כי הכול בידו והכול ממנו. ומשעה שהאיר אור זה בלב האדם, אף שעדיין לא נפתרו צרותיו באמת נסתלקו ממנו כל המכאובים, שכן עיקר המכאוב הפנימי בא מהדאגות והפחדים שגורמות הצרות המסבבות את האדם. אך כשהאדם יודע שה' הוא שעושה הכול אין הוא מפחד כלל, כי יודע שה' בטובו מנהל אותו, וגם הקושי יהפוך לברכה. ועיקר נפילת רוחו של האדם, שמעצימה את פצעי נפשו, הוא בשעה שסבור שהוא נתון לחסדי בשר ודם ולרצונותיהם, ובכך מרגיש כלוא ותלוש. ואין הרגשה קשה יותר מהשעבוד הפנימי לבשר ודם בשעה שהאדם חושב שהצלחתו ואושרו תלויים בהסכמת הבריות ובשליטתם. והתפילה מקעקעת את מחשבות האוון הללו ומוסרת את לבב האדם בידי ה' יתברך. וזהו שאמר דוד המלך בתהלים: "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב", שכבר בעצם הדרישה לה' מרגישים הם שלא חסר להם כל טוב. ואף שעדיין לא השיגו בפועל את כל הטוב, הרי הוא כמי שנתון בידם. כמשל המלך האוהב את ידידיו, שהכניסם לארמונו והחל להוציא להם אוצרות מלכותו, ואף שלא הראם את כל עושרו ומנעמי מלכותו הם יודעים שעם הזמן יפתח להם את כל אוצרו הטוב, ולבבם בוטח ומלא שמחה ושעשוע מטוב המלך ומאהבתו. זאת נחלתם של עובדי ה' הנאמנים, שתולים כל ביטחונם בה' ושמחים בעצם התפילה וחשים את כנפי הגאולה הבאים עם עצם שפיכת לב באמת לפני ה'. ייתן ה' חלקנו עימהם.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
למה ד' עושה לנו קורונה?

  הרב שלמה אבינר משיב...

הרקע ההיסטורי של יציאת מצרים

  מאור עובדיה מ'מכון ידעיה'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם