חמץ, מצה ופסח Featured

 2 reuven sason

הרב ראובן ששון

שתי מערכות מצוות יש בפסח, האחת נוגעת ב'לחם', בדיני חמץ ומצה, והשנייה בדיני קורבן פסח. מצד הלכות חמץ יש כמה איסורים, החמור ביותר הוא איסור אכילת חמץ, שהאוכלו בתוך חג הפסח חייב כרת, והאחרים הם איסור הימצאות חמץ ברשותנו, 'בל ייראה ובל יימצא'. מלבד ההבדל בעונשים יש גם הבדל בזמני האיסור. איסור בל ייראה ובל יימצא מתחיל (לרוב השיטות) מכניסת חג הפסח, היינו מליל ט"ו, ואילו איסור אכילת חמץ מתחיל כבר מחצות יום י"ד. כך, מדאורייתא מותר שיהיה לאדם חמץ ברשותו עד כניסת החג, אלא שאסור לאוכלו. אך חכמים באו וגזרו מדרבנן שלא יהיה לאדם ברשותו חמץ כבר מחצות היום, ועוד קודם לכן כנודע, מזמן ביעור חמץ.

יש כאן למעשה שתי מדרגות, איסור אכילה ואיסור הימצאות חמץ. איסור אכילה נוגע בבחינת גופו של האדם, ואיסור בל יימצא נוגע בבחינת הבית של האדם.

כידוע, עצמיות האדם מתגלה ברבדים שונים, וסודם הוא נגל"ה – נשמה, גוף, לבוש, היכל – כמבואר בספרים. והיינו שהעצמיות מתגלה בנשמה, והיא בגוף, והגוף בלבוש שהם הבגדים, וכל אלו בהיכל שהוא ביתו של האדם.

הרע אינו נאחז בנשמה כלל אלא רק ברבדים שחוץ לה, שהם מהגוף ואילך. ונודע שהחמץ רומז ליצר הרע, ולכן בחינת החמץ שייך הן לגוף והן למקום, והם איסורי אכילה ובל יימצא. אך יש הדרגה בביעור החמץ, כי כבר בי"ד צריך שלא ייכנס החמץ לגופו. היינו שצריך להכין גופו ולהבדילו מן היצר. ורק לאחר מכן יבוא לבחינת ביתו, סוד בל ייראה ובל יימצא, והוא בכניסת החג.

דבר זה הוא האיסור העצמי מצד החמץ. אך אנו רואים כאן עוד הלכה מיוחדת שנובעת מקדושת קורבן פסח והיא האיסור לשחוט את הפסח אם עדיין יש חמץ בבית האדם. ואיסור זה שייך לכל בני החבורה שנמנית על הקורבן ולא רק על מי ששוחט, והיינו שאם יש חמץ ברשות אחד מבני החבורה, אזי השוחט עובר על לאו של לא תשחט על חמץ דם זבחי. נמצא כאן איסור מיוחד, כי למעשה הלאו אינו על בעל החמץ אלא על מי ששחט את הקורבן. למעשה האיסור כאן נובע מהפסח, והיינו שאין איסור שיהיה חמץ בבית אלא אסור לשחוט את הפסח בעוד יש חמץ.

מאיסור זה אנו למדים כמה עניינים. ראשית כול, האיסור לשחוט את הפסח בעוד החמץ קיים מלמד אותנו שיש יחס בין הפסח ובין החמץ. והיינו, שבדרך כלל היינו סבורים לומר שהיחס הוא בין החמץ ובין המצה, ששניהם הפכים כנודע. ולאו זה אנו למדים על הקשר גם בין הפסח והחמץ, והיינו שיש סתירה בין הפסח ובין החמץ, כי הרי זה כמו עורלה, שאי אפשר להשתייך לקדושה בלא הפרשה. במובן זה אפשר לומר שהפסח הוא בחינת הקודש, כי כן הוא הקורבן שהוא עניין של מדרגת הקדושה.

אך בשביל להגיע לקדושה צריך טהרה, ונודע שלטהרה יש הפך, והוא הטומאה. ובמובן זה המצה היא רוח הטהרה, המכשירה את הלבבות לאור הקודש, סוד הפסח, שלכן אוכלים את הקורבן על מצה. וההפך של המצה הוא החמץ, בבחינת יצר הרע והטומאה. ולכן, כשם שאסור לאכול קודשים בטומאה, כך בפשטות אסור להקריב קורבן פסח בעוד החמץ קיים, כי הוא בחינת טומאה שאי אפשר לה לדור בכפיפה אחת עם הקורבן.

העובדה שהאיסור הוא בעצם היות חמץ בבית האדם מעידה שקורבן פסח ממשיך אור על בחינת בתי ישראל, ולכן אי אפשר לו להאיר אם הבית עדיין אינו מוכן לקבל הארה זו. כי צריך לנקות עצמו וכל ביתו בשביל אור קדושת הקורבן. כמו שמצינו בפסח מצרים, שהיה הפסח נאכל בבתי ישראל, נמצא שסגולתו מאירה את הבית, כאומרו "בבית אחד יאכל", וכן עניין החבורה שהוזכר בו לשון בית, כאומרו "ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו וכו'", כי הפסח בא לשמור על בתי ישראל, כן בפסח מצרים וכן בכל שנה.

ולכן צריך לנקות ביתו מכל חמץ, כדי להמשיך אור קדושת הפסח על הבתים. והיינו שקודם שבא להקיף את הבית בהגנה קדושה של הפסח צריך לפנותו מכל טומאה ויצר הרע, בחינת החמץ. בסוד "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח", ודרשו חכמים "משכו ידיכם מעבודה זרה". כי צריך לטהר עצמו לפני הקדושה העליונה ששורה בקורבן.

שנזכה לגאולת עולמים במהרה, אמן ואמן!

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבועות – חג השלום

  מאמר מאת הרב אליעזר...

לא מחנה הימין עומד למשפט

  עו"ד נדב העצני על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם