המקדש, השכינה וסוד החנוכה Featured

 2 reuven sason

הרב ראובן ששון

המקדש הוא מקום אורם של ישראל, ובו שורה השכינה. למעשה, המקדש הוא הגוף, והשכינה היא נשמתו. לפיכך בניינו תלוי בבניינה כשם שחורבנו נבע מסילוקה. כי כשהנשמה מסתלקת מן הגוף, ממילא הגוף מתפורר. כאותה בת קול שאמרה לערל ששרף את הבית "קמח טחון טחנת" (סנהדרין צו ע"ב). נמצא שעיקר בניין המקדש נעוץ בבחינת נשמתו, עילוי השכינה ותיקונה. ולמטרה זו ממש בא חג החנוכה, שכשמו כן הוא, בו באים אנו לחנוך את המקדש.

הימים הקדושים הללו מסוגלים לתקומת המקדש. כבר בפעם הראשונה, במשכן שבמדבר, הסתיים בניינו בכ"ה בכסלו. אהרן קדוש ה' חנך את המשכן בהדלקת נרות המנורה, וכיוון להמשיך כוח למצווה זו בכל הדורות, שבאמצעותה יחנכו בניו את המקדשות. ואכן, חנוכת המקדש השני התקיימה בכ"ה בכסלו, וכן החשמונאים חנכוהו וטיהרוהו ביום זה. ומאז כן עתה, בכל דור ודור מתחדשים ימים אלו כסגולה עצומה לקומם חורבות עולם ולבנות מקדש.

זוהי נשמת חג החנוכה, ולכך מכוונת מצוות הדלקת הנרות. החנוכייה, אף שהיא מייצגת כלי אחד מתוך המקדש, היא מקפלת במהותה את כללות המקדש. כי מהות המקדש היא אור, 'אורו של עולם' (בבא בתרא ד ע"א), והחנוכייה היא בחינת האור שבמקדש. הארון, על אף היותו לעילא מהמנורה, הוא ממעל לאור המקדש, בחינת מי ששורה בבית. הוא בחינת התורה, כאותם הלוחות שמונחים בו. ועצמות ומהות המקדש הן דווקא המנורה. ולכן משה התקשה דווקא בבנייתה, ולא בבניית הארון, על אף קדושתו החמורה. כי עיקר הקושי הוא המשכת האור אל העולם הזה, ולא הארתו בשמי מרום, ברוחניות נאצלת.

נמצא שהחנוכייה היא רמז ושריד מהמקדש כולו, ועניין ההדלקה מכוון ממש לחנוכת המקדש ומבשר על תקומתו המהירה. החנוכייה שלנו מושרשת בבחינת אור השכינה, שהיא נשמת המקדש, והאורות ההולכים ומתווספים בה מורים על התגברות אור השכינה, התחזקותו והשתלמותו.

זוהי בחינת פעולת ההדלקה והוספת הנרות מיום ליום, עילוי האור והגברתו עד היום השמיני, היום שבו אנו קוראים בתורה "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז, פד), שבו מגיעה הפעולה לתכליתה – הנחת אבן נוספת לבניין המקדש. כך בכל שנה אנו חונכים אבן אחת במקדש, ומשנה לשנה מצטרפת אבן לאבן עד שנעשה הבניין שלם.

לפיכך באה ההדלקה בלילה להורות על מציאות חשוכה, סוד הגלות שבה השכינה אינה מאירה. לתוך מציאות חשוכה זו אנו ממשיכים קווי אור ממרומי שחקים, ממקום אצילי ועליון שכולו אור וקודש. משם אנו מותחים קו דק ומחדירים אותו אל תוך מחשכי ארץ. ולילה אחר לילה הולך האור ומתגבר עד שמנצח את החושך ומבשר כי קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה.

לא לחינם מתרחשת ההדלקה דווקא בתאריך זה ובימים אלו, שבהם הלילה הולך ומתארך, ונדמה בחיצוניות שהחושך הולך וגובר. דווקא כשלמראית עין החושך יכסה ארץ והקור הולך ומתגבר, אזי באים אנו עם סגולת הנרות וממשיכים מהאור הגנוז שפעת קודש שמהפכת את כל החשכה לאורה. דווקא אז, בהתגברות החושך, נפתח החלון העליון לעורר אור עליון מאוד. כי אין האור ניכר אלא מתוך החושך. וכלל גדול הוא – ככל שהחושך מתגבר, האור שבוקע ממנו ומנצחו הוא אור עליון מאוד מאוד.

נמצא שיש מציאות של אור עליון בשמי מרום, שכולו זוהר ומאיר, אור בהיר בשחקים, ובהדלקת הנר מתאחדת נשמתנו עם מקור עליון זה, וכסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה ממשיכים אנו ממנו את האור בצמצום, בנר ולא באבוקה, ומדליקים את נקודת הקודש החבויה בתוך העולם החשוך, בחינת השכינה שבעפר המתנערת ממנו מכוח האור שבא אליה ממרום ואומר לה "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
האומץ לחשוב פעמיים

  הטור של סיון רהב...

הפולמוס על התקווה

  מאמר מאת הרב אברהם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם