מאת: שמ"ת

(סיפור אמתי לחלוטין)

אחר צהריים אחד אני נכנס לספרייה ביישובי הקט, מתיישב ליד אחת מעמדות המחשב ומתחיל לעבוד.

לצדי, בעמדות הנוספות, יושבים שני צדיקים קטנים בגיל תחילת בית הספר היסודי, ונראה שכל אחד שקוע במחשבו ובעולמו. "הילדים של היום", אני חושב לעצמי, "לך תנסה להפריד בינם לבין המסך", נאנח ותוהה מחדש למה התכוונו חכמים כשקבעו את נוסח הברכה "אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת".

כך חולפות להן כמה דקות כשלפתע פונה אחד הילדים לשני ושואל אותו: "אני יכול להיות חבר שלך?"

שפשפתי את עיניי בתדהמה. אני חולם? רגשי אשמה צפים בי אט-אט על חשדותיי.

"כן!" השיב הילד השני, ואני מציץ לכיוון הדלת לבדוק אם המשיח אכן הגיע.

"איך קוראים לך?" עלתה השאלה הבאה. שמישהו יראה לי איפה יש עוד מלאכים קטנים כאלה?

"קוברה באנגלית" הגיעה התשובה מאי שם, תוך שהלה מצרף בלהיטות את "kobra" כחבר למשחק האינטרנטי ויחדיו הם צוללים היישר לתוככי "משחק" ההרג והדם.