מאת: שרה גרג'י

עננו, אבינו, עננו,

ביום זה צום התענית.

צעדו הצוערים הצעירים

לעירך, עיר האלוקים,

בה נחרב מקדשנו לפני אלפי שנים.

כבר אין מלך ולא נציב בארמונו;

עַמך שב למשול בארצו –

הלא?

במצור היינו בתוך חומה –

גם אז, גם לפני עשרות שנים בארץ רחוקה,

שם נרצחו בני עמנו ולא נודע

יום מותם –

אך היום ידענו מתי והיכן

בעיר שלנו – כאן, כאן! –

נטבחו יפי התואר, האוהבים והאהובים,

והלב נדם.

עננו, אבינו, עננו,

כי בצרה גדולה אנחנו!

ורק אתה הוא העונה ומרחם,

כי אין מנחם.