מאת: שרה גרג'י
עננו, אבינו, עננו,
ביום זה צום התענית.
צעדו הצוערים הצעירים
לעירך, עיר האלוקים,
בה נחרב מקדשנו לפני אלפי שנים.
כבר אין מלך ולא נציב בארמונו;
עַמך שב למשול בארצו –
הלא?
במצור היינו בתוך חומה –
גם אז, גם לפני עשרות שנים בארץ רחוקה,
שם נרצחו בני עמנו ולא נודע
יום מותם –
אך היום ידענו מתי והיכן
בעיר שלנו – כאן, כאן! –
נטבחו יפי התואר, האוהבים והאהובים,
והלב נדם.
עננו, אבינו, עננו,
כי בצרה גדולה אנחנו!
ורק אתה הוא העונה ומרחם,
כי אין מנחם.