עידו

בעקבות גירוש היהודים מעמונה ומעפרה בחודש האחרון אשמח להעלות נקודה שכואבת לי.

אני מרגיש שמתחת לפני השטח מתרחשת תופעה מדאיגה שצריך לתת עליה את הדעת.

בחודש שעבר, לפני הגירוש של היישוב עמונה, מזכ"ל בני עקיבא קרא לחברי התנועה שלא להגיע: "את אהבתנו לארץ ישראל לא נוכיח בהימצאות הנוער מול חיילינו ושוטרינו... את המשך בניין הארץ והעם, בדרך התורה, נשיג מתוך המשך פעילות חינוכית ורוחנית ברוח התנועה".

לפי דעתי יש פה תקדים מסוכן שעובר על חלק מרכזי בציונות הדתית. קריאת המזכ"ל לחניכי התנועה ומדריכיה שלא להגיע לעמונה מכיוון שבכך לא נבחנת האהבה שלנו, דומה בצורה מחשידה לטענת היהדות הרפורמית בנוגע למחויבות שלנו למצוות. לדוגמה, שבת: אנחנו מבינים את הרעיון האלוקי של מנוחה בשבת, אבל אפשר להשאיר אותו בגדר רעיון. ניסע לים וננוח שם בשבת. מי אמר שזו לא כוונת התורה?

ביהדות אין ניתוק בין המעשה לבין האידיאל. מדריך טוב לא יעביר רק פעולות איכותיות מלאות בערכים אלא יעשה גם פעילות חינוכית מעשית עם חניכיו, את אהבתו לארץ ישראל הוא ינחיל לחניכיו דרך הרגליים ולא רק דרך פעולות תאורטיות.

אם טענת בני עקיבא הייתה שהיא מאמינה שגירוש יהודי עמונה ועפרה הוא המעשה הנכון והמוסרי, הייתי מצפה שיוציאו קריאה עם השקפת עולם מסודרת בנושא המסבירה מדוע הם חושבים כך. אבל לא נראה לי שזה הסיפור.

לכן לפי דעתי הבעיה פה עמוקה הרבה יותר. במשך שנים, בלי ששמנו לב, חלחלו אלינו מסרים של התנועה הרפורמית שמנתקים את חיי הרוח שלנו מחיי המעשה שלנו. בלי ששמנו לב אימצנו אל חיקנו ערכים מסוכנים שמסכנים את היהדות האורתודוקסית.