תלמיד ישיבה תיכונית

אני ניצב

כל יום שוב ושוב

מול טקסט

בן אלפי שנים.

וחומה ניצבת בינינו

חומה שאינה מאבנים

חומה מדמעות

דמעות של מאמץ ואכזבות חוזרות ונשנות

עד ייאוש

חומות של גלותיות

וחוסר רלוונטיות.

והכול נשבר.

התנפצות.

ר"מ זועם

ואין חיבור

ואני

אותי אף אחד לא שואל

ואני כוסף

ללימוד

שלחיי קשור

עד שחומת הדמעות

תתנפץ.