נעם
יפות, צבעוניות, מעופפות,
בועות.
כה מושלמות, מכילות, מאוחדות,
בועות.
מהפנטות, הבועות.
אבל בעצם, הן כל כך ריקות, כל כך שבריריות!
נגיעה הכי קלה – ובום, מתפוצצות
בועות.
הן מלאות בכלום, אין להן אחיזה,
וגם בסופן, אפילו לא משאירות שלולית על הרצפה,
בועות.
כל הודן והדרן הוא רק איזה קליפה,
הן חשובות לרגע - ואז מתנדפות, מתפוצצות, נשכחות מהמחשבה,
בועות.