שם הפרח לא נובל

י"ד

לגינת אגוז הוא ירד לשוטט,
בוחן בשקט איזה פרח בולט.
מה יקשט את שולחן הכבוד,
יוסיף נופך יופי ועוד.

והנה רואה הוא פרח מלבלב,
בשיא פריחתו, שובה את הלב.
שולח את הגנן לקטוף את הפלא,
שיפאר בכבוד את שולחן המלך.

אצלו הפרחים לעולם לא נובלים,
שומר הוא אותם עם כל האחרים.
שם למעלה התנאים קצת שונים,
אין כאב ודאגות כמו לאנשים.

הכול שקט ורגוע, אין תחושת זמן,
נמצאים כל אחד במקום המיועד.
ובמקום הפרח נשאר חור,
האדמה פעורה, יש בה בור.

ואנו מנסים למלא את החסר,
אך אי אפשר לשתול פרח אחר.
מתפללים ומצפים שהפרח יחזור,
שימלא את הגן ויחזיר את האור.