העובדות על אלטלנה Featured

1858526 790

ישראל מידד, שילה

תגובה לריאיון עם שייקה גביש

בלי להיכנס לשאלה אם האצ"ל שגה ביוזמת הבאת נשק ארצה באונייה 'אלטלנה', כפי שחושב ישעיהו גביש (גיליון 719, האזינו-סוכות), יש לדייק למען הקוראים בעובדות ההיסטוריות:

א. דבר מבצע 'אלטנה' היה ידוע לאנשי המוסד לעלייה ב' בצרפת עד בחודש מרץ, כשאף הוצע להם לרכוש את האונייה בגלל קשיים פיננסיים שמטה האצ"ל בגולה נקלע אליהם.

ב. הם דיווחו לארץ על התוכנית ואף נתקיימו התייעצויות של אנשי אצ"ל (שחלקם טסו מצרפת ארצה בשל כך) עם נציגי ההגנה, ואפילו עם אנשי משרד הביטחון של המדינה שרק קמה.

ג. הגעתה של 'אלטלנה' אושרה באופן עקרוני. מקום הנחיתה, כפר ויתקין, מושב של מפא"י, הוסכם על כל המעורבים.

ד. לא רק נשק היה על סיפונה. יותר מ-900 אנשי אצ"ל ובית"ר וגם מתנדבים אחרים.

ה. "פוטש" או מרד נגד המדינה לא מארגנים בגלוי, וגם לא מְפנים מזירת ההתרחשות את מאות החיילים שהגיעו באונייה לעבר נתניה. שום קונספירציה, לפחות מטעם האצ"ל, לא הייתה כאן.

ו. כל הצרות החלו כאשר בלילה שלפני בואה, שינה דוד בן-גוריון את דעתו בלי לעדכן איש מאנשי האצ"ל.

ז. רק לקראת השעה 10:00 בבוקר, על החוף, ללא התראה מוקדמת, כשחלק מהמטען פורק, הוגש למנחם בגין אולטימטום של 10 דקות להפסיק את עבודות הפירוק ולמסור כל הנשק לידי צה"ל, בניגוד למוסכם.

ח. כעבור יומיים, ביום הפגזת האונייה והרג 16 אנשי אצ"ל, ארבעה מהם בכפר ויתקין ועוד שלושה חיילי צה"ל, הגיעה אוניית נשק של הפלמ"ח לנמל יפו, קטנה יותר, בשם 'יענקלביץ' או Inaco , עם 200 טונות חומרי נפץ ואביזריהם מאיטליה (ראו אתר הפלי"ם). נראה שכדי שהבאת נשק לא תיחשב "שגיאה", צריכים לדאוג לגוון הפוליטי-אידאולוגי של המעורבים.

אתגרים וכוכבים

איתמר ליברמן

רובנו כבר פירקנו את הסוכה והנחנו אותה במחסן, אבל לנו המחנכים יש סוכה אחת שנשארת כל השנה, והיא הסוכה שהקב"ה הכי אוהב וחופף עליה תמיד.

מבט תמים וחטוף מעלים מאיתנו הרבה פעמים אפשרות למציאות רוחנית בחללה הסטנדרטי של כיתתנו. אולם השכינה נוכחת בכיתה, שתוחמים אותה קירות מרובעים, ובה - בדרך כלל, אם כי לא תמיד - רוחשת המולה של לימודים ורעש, וזאת בשל הפסיפס האנושי הטהור שקיים בקרבה ושכל תלמיד תורם לו מחלקו. מן התלמיד ה"אתרוגי" המצטיין שבא לך לעשות ממנו ריבה, דרך ה"ערבות" שאינם מעורבים וכלה בלולבים, שסליחה על הביטוי - מתחשק לך לנענע כמה מהם מחוץ לכיתה ולארבע רוחות השמיים ולהישאר רק עם "האתרוגים", כי זה הכי קל ונוח.

אלא שיש הדרכה חשובה שעלינו לקחת מהחג שעברנו אל עבודתנו החינוכית השנה. נכון שהאתגר של שילוב כל התלמידים בסוכתנו הבית-ספרית תובע מאיתנו מאמץ אדיר, אבל אם נביט לשמיים, מבעד לחריצים, על הכוכבים, נזכור שכל ה"כוכבים" בכיתה הם בניו אהוביו, שאת כולם הוא רוצה בכיתה, אחרת היא לא תהיה שלמה. מכל ילד, ויהא המופרע הכי גדול בכיתה, יכול להתפתח כוכב שמאיר.

עלינו לזכור שאנחנו שליחים שתפקידם, בנוסף לטיפול בתנאים וב"קישוטים" מלהיבים, הוא להשאיר בהוראה פתחים להשגחה והכוונה מלמעלה. נפעל ליצור "מעטפת" וכל מה שכרוך בה, אבל הכיתה היא בסופו של דבר קירות שעליהם לוחות צבעוניים. היא תחנה זמנית בחיי התלמיד.

נשתדל לראות את נוכחותו של הקב"ה משקיפה על המתרחש בכיתתנו כאשר תכלית עמלנו היא לכוון כראוי את ילדיו האהובים, גם המאתגרים שביניהם, לדרך הנכונה. ללא ידיעה זו קשה להדוף רוחות מצויות ושאינן מצויות מלחדור לכיתה ולמנוע את השפעותיהן השליליות. לא יועדנו למשימה רק כדי לעשות צל ולחפוף מאישיותנו המאיימת והמרטיטה, אלא לגלות בתוך חניכינו היקרים אור, ולבנות בהם תשתית של אמון ואמונה.

לא נכון לחלום על כיתה של "אתרוגים" מתוקים, ומנגד אף לא על כיתה סגורה של "לולבים" מרעישים או "ערבות" בעלי אבחנה של "חסרי טעם וריח" מבחינה לימודית והתנהגותית. נעשה אם כן מאמץ בבניית סוכה כיתתית מגוונת, יציבה, חווייתית – באמצעות שיעורים מרתקים, יחס אישי, ובעיקר - נַקנה לתלמידינו כלים והדרכה לחיים של תורה וקרבת ה'. אך גם אם נרגיש רפיון ונרצה לפרק את ה"סוכה" לחלקים, נזכור לשתף את אבא שבשמיים במשימתנו החינוכית ובקשיים הנלווים אליה. ניתן מקום לתפילות שנזכה באמצעותן להעניק לכל ילד את מה שהוא זקוק לו. שנדע להאמין בו בכל רגע. כי בסוכה הזאת, אמונה היא התשתית לקיומה ולחיזוקה. לא נהסס להיעזר, לקוות, להרגיש סיפוק מכל הצלחה קטנה, להתפלל למצוא את הדרכים הנכונות לגילוי הטוב שבילד, ואולי, מי יודע, נזכה להצמיח את הכוכב המאיר הבא.

הצעת ייעול למערך הכשרות

אביתר יעקב מיכלשוילי

נכון שזה נושא שפחות מדובר בזמן האחרון, אבל יש לי הצעה מהפכנית לשיפור רמת הכשרות של הרבנות, בלי לנסות להשמיד אותה (כמו שעושים ארגונים מסוימים): לדעתי חובה שהרבנות תוציא נוהל חדש שבכל מטבח יהיו מצלמות נסתרות במעגל סגור במקומות שונים, כך שכל האזור שמתבצעת בו פעילות עם אוכל תהיה מתועדת באיכות טובה וברורה. המצלמות יעבירו שידור חי ובמקביל ישמרו את החומר המצולם לתקופה מסוימת, וכל משגיח, מפקח, רב עיר וראש מערך כשרות (וכו') יוכלו לצפות בכל העסקים בשידור חי. כמובן, יש לבצע זאת במקביל להשגחה בעסק: המשגיח עדיין צריך לפקח, ובעיקר (לא רק) על חומרי הגלם, חרקים במזון וכו'. בפעולה זו נרוויח שבעל העסק יפחד לבצע פעולות בניגוד לנהלים, כי גם אצל בני האדם "עין רואה ואוזן שומעת".

אחרי החגים

ר"ק

בעיני רוחי אני רואה מלך

וילדו הקט משתעשע לתומו.

ויבוא איש רעול פנים כהלך -

ויישא בפני המלך את נאומו.

וירא המלך כי בנו נבחן

בידי אותו השר החשמן.

אזי אל הילד הוא נרכן

לוחש לו דבר ואז נדמם.

מה הִמתיק עם בנו, מה סודו?

הן כה קצר היה הריאיון.

לרגע לחץ את אצבעות ילדו

אמר: עמוד לי בזה הניסיון.

ולא רפה.

ציפור ונפש

א"ג חמדת

שעת ערביים, אני יושב במרפסת,

וברשת המחשבות - אחת נתפסת.

בעיני האדם משמעות לסוג הציפור,

נשר, תנשמת או אולי איזה דרור.

בעלת הכנף מצידה, חסרת התחשבות,

עפה בלהק או בדד מעל התיישבות.

אין זה משנה אם מתחתיה רש או שר,

לשלשת הציפור על כתפו תנשר.

הטבע – לעד ימשיך בשלו, את הקצב מכתיב,

גם אם לעיתים לבני האנוש מכאיב.

הציפור יעפה מיועד לצורך השעה והעונה,

מנגד, לאדם יש מטרה - שאותו מכווינה.

בן האדם - שילוב מקודש,

מצד אחד, בדחפים ותאוות חש.

אך מצד שני, יש לו בחירה,

ומצפונו דוחף אל האמת הבהירה.

גְּדַל לְמַעֲנִי

ידידיה, ישיבת הכותל

וְאַל תִּתְאַוֶּה

לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים

שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ

גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם

וְכִתְרְךָ

גָּדוֹל מִכִּתְרָם

רַק מַבָּטְךָ

הָאֵשׁ

יַבְעִיר לִבִּי

וֶאֱמֶת הַחִיּוּךְ

מְיַשֶּׁבֶת סְפֵקוֹתַי

אָנָּא מִמְּךָ

אַל תִּתְאַוֶּה

         (על פי אבות ו, ד)

"יותר ויותר אנשים דתיים חשים שבמדינה הזו כבר אין עם מי להתווכח. פעם עוד היה תענוג להתקוטט. לכל דעה הייתה הווה אמינא והייתה נפקא מינה. היום – מי בצד החילוני בכלל מבין את המילים האלה?"

מילים אלו של אורי אורבך ז"ל, ביטאו כל כך יפה את שהעיק בי. אותה מועקה הצפה תמיד לאחר כל מפגש לימוד בישיבה עם תלמידי התיכון החילוני המפורסם.

היום הבנתי שהדברים נכונים גם בתוך עולם התורה.

"החסד הכי גדול שאתה יכול לעשות עם עַם ישראל הוא לצאת גדול תורה", אמר לי אותו משגיח מהישיבה החרדית שבה למדתי בגלגולי הקודם. לא על כולנו מוטל, ולא כולנו מסוגלים לצאת גדולי תורה, אך מוטל עלינו לגדול. מוטל עלינו לפחות להכיר את המושגים ואת השיטות השונות.

ממקומי המשקיף למקום המקדש, המקום המאוחד בעולם, בישיבה המאוחדת בעולם, למדתי עד כמה הדבר בנפשנו. בענווה אדירה ניצבו לפניי גדולי הפוסקים עם גדולי המעיינים, חסידים לצד מתנגדים, חרדים וציונים, רמח"ל ושפת אמת, ר' צדוק, הרב קוק והרב סולובייצ'יק. חבר שלי כינה אותנו, ספק בחיבה ספק בלעג – "תיקיית שונות".

הלוואי שירבו "תיקיות שונות" כאלו בישראל. הלוואי שלכל בן תורה יתאפשר לצלול בכל מרחבי ים התורה – ים שאין לו סוף.

אנא ממך, בכל בית מדרש שבו אתה קורא שורות אלו, אל תצטמצם תחת שיטה אחידה או קו מסוים.

אנא ממך, גדל למעני.

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם