יומנו של גרוש Featured

1858526 790

ב'

תחושת החנק הזאת שעולה לגרון מדי פעם, ממאנת להיפסק.

המחשבות, הבלבול, ובעיקר חוסר הוודאות, דופקים בדלתות הלב ולא מרפים, מנסים להיכנס למוח ולא מצליחים.רוצים למצוא איזה פתח קטן להצטרף לחברים שלהם שכבר נמצאים במוח ובלב, ולהעצים את התחושות. להעצים את כאב האובדן – שזה כמו מוות, שזה לא ישוב יותר, שזה הלך, והלך לעזאזל. להעצים את תחושת הלבד, שאתה לבד עכשיו, ושום חבר, טוב ככל שיהיה, לא יוכל למלא לך את ההרגשה הזאת.

היה לך עולם, הייתה לך מציאות, והיא נגוזה, נעלמה, התנדפה לה ברוח.

את זה איש לא יכול להכיל, להרגיש, לכאוב. רק להזדהות.

וזה עולה ומציף אותך מכל כיוון, כמו חדר שמים מציפים אותו והמפלס עולה ועולה, והוא לא מפסיק להתמלא עד שאתם מגיעים – או שהיא לבד מגיעה – להחלטה הנוראה מכול. לפרק.

ואז הכול מתרסק. ומתרסק במהירות גדולה כל כך שאתה אפילו לא מעכל. המציאות כמו צונאמי סוחפת איתה הכול, את כל הרגשות, החלומות, התקוות, האמונות, ובעיקר האהבה ותחושת היחד.

הכול נשטף במין זרם שלא נפסק, ורק גובר יותר ויותר.

ואתה איתו, מנסה להחזיק בענף, בקרש הצלה קטן, אך ללא הועיל.

אתה חושב שתהיה רובינזון קרוזו, שלבסוף תנחת על אי שלם שאינך מכיר, אי חדש, מציאות חדשה...

לא, לא, זה לא קורה. הצונאמי ארוך כל כך, שאתה לא רואה את הסוף. אתה נשטף. ואיתך החלומות, האמונה, האהבה והאופי. אתה משתנה, הופך למישהו אחר. סגור יותר, מדוכא, רגיש, אפלולי.

ומחכה שהזמן יעבור, שהמבול הזה יסתיים סוף סוף, ורק תוכל לשלח את היונה להביא לך עלה של זית.

והזמן הזה, אין לך מושג איך לנהל אותו, לשלוט בו, להתמצא בו, לאחוז אותו. אז הוא בורח. הוא בורח לשיטוטים ברגל, ביוטיוב, בוואטסאפ, בכל מה שיכול להשכיח ממך את הכאב, ובעיקר את המציאות.

וכמו הסמל בטירונות, שחשב שהוא אלוקים ואמר זה מה שיש ועם זה ננצח. כי חדד אמר, ואם חדד אומר, חדד בטח יודע – שזה המצב כרגע, זו המשימה, וזה מה שיש. אין להסתכל ימינה שמאלה, אתה תחטוף כדור אם תעשה את זה.

עכשיו אתה במלחמה. הפתיעו אותך. לך תגייס את הזקנים למילואים, את החברים ואת הנשמה. כי אתה עכשיו בצו 8.צו 8 של החיים, צו 8 שבא לפני צו הוצאה לפועל.

כי הוצאה לפועל היא הוצאה של החיים ממסלולם הרגיל, זה השבר שנשאר ולא בא כדי ללכת.

זו הבאסה שתוקפת בכל יום והוויתור העצמי הממשמש ובא.

זה כמו לעשות קפה שחור במים קרים. הגרגירים לא יורדים, הצער לא הולך.

כדי שהקפה יהיה טוב, צריך מים חמים. מים שיחממו את הנשמה, מים שיורידו את המסכות וייתנו לדברים לשקוע.

ועכשיו חורף, והימים קרים. הנפש מנסה להתחמם באמצעות דיבור קרוב עם חברים חמים.

מקווה שיעזור.

 

כתבות אחרונות

Prev Next
שבועות – חג השלום

  מאמר מאת הרב אליעזר...

לא מחנה הימין עומד למשפט

  עו"ד נדב העצני על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם