גור האדם בחורשה Featured

1858526 790

מ"ב מבית המדרש "ינון שמו"

ניפוץ זרדים נשמע מרחוק שובר את השקט הכבד. עוד איזה כלב משוטט מחפש משהו בין השיחים. לילה רגיל ככל שאר הלילות עובר על החורשה שמעבר להר, ליד היישוב. פה שום דבר לא ממש משתנה, הכוכבים תופסים את מקומם הקבוע, הירח מאיר באורו, כל חודש נחסר ומתמלא. העצים הבודדים נעים הלוך ושוב עם הרוח. מקסימום תראה צב חדש נקלע לאזור, מתחפר לו מתחת לעשבים ונעלם. ציפי הציפור מכירה פה כל סנטימטר, כל ענף וכל זרד. חלקת גן עדן שלה. בלי הפרעות. קן נחמד על העץ הכי גבוה, אוכל בשפע, מתענגת לה ברוח הקרירה של יו"ש. אחלה זולה לציפור הישראלית! אף אחד לא הכין אותה לקראת התופעה החדשה שמתקרבת. ליצור המוזר שייכנס לה לטריטוריה וישנה לה ולכל החורשה את החיים.

היא חשבה שהיא מכירה את מין האדם. הם בעיקר עסוקים, מכונסים בעצמם ותמיד ממהרים. לעיתים נדירות הם יעברו בחורשה בקבוצות בכובעים ותיקים וימשיכו. מבחינתה כל עוד תשמור מהם מרחק, הם לא יתעסקו איתה. אבל היצור הזה היה שונה. יום אחד הוא פשוט הופיע סביב השקיעה, בזמן הכי יפה ביום, כשהשמיים מתעוררים לתחייה בצבעים עזים וכל החורשה נצבעת איתם יחד בצבעים מרהיבים של צהוב וכתום. הוא הגיע, גור אדם, נראה לה בן 17, 18. הוא ירד מההר קצת מהסס, מסתכל סביב, בודק את השטח. היא חשבה שהוא ימשיך, אבל הוא נשאר. כאילו הוא מחפש משהו שאבד. מעניין. הוא נראה רגוע כזה. לא ממהר כמו שאר בני מינו, בלי תיק וקבוצה. לבד. הוא הפסיק להסתכל מסביב ולרחרח והתיישב. בוהה באופק שקוע במחשבות.

אחרי כמה דקות התחילה ציפי לאבד בו עניין, אבל לאט לאט הוא התחיל להתנועע ולזמזם. לשיר. והשתתק. וקם. מה עובר עליו, על הילד?! אין לו משהו אחר לעשות? איהההההה! צעקה פילחה את האוויר. ציפי קפצה שבעה מטרים, טראח, לתוך הענפים. הכלב נבח והתחיל לרוץ, הצב הרים את הראש. בבת אחת כל החורשה קמה לתחייה. הוא ממש הגזים! מה זה? מה קרה? פיגוע? ככה להפריע לציבור החיות. אבל גור האדם בשלו, מבסוט. מחא כפיים. קפץ. אולי הוא זכה באיזו תחרות או משהו?! מה נסגר איתו?! לאט לאט נרגע העסק וחזר לקדמותו. ציפי התקרבה לעץ שלידו בזהירות, על הענף הכי גבוה. היא חייבת להבין. מה זה הדבר הזה? ולמה הוא פה? מהמרחק הזה היא הצליחה לראות שהשפתיים שלו זזות, הידיים לאט לאט עולות ויורדות, הולך לו הלוך חזור, הלוך חזור. נראה כאילו הוא מדבר עם מישהו.

הוא הגיע לחורשה שלה אבל נכנס לעולם אחר לגמרי בתוך חורשה משלו. עדיין נראה שהוא מחפש משהו, מדי פעם הרים את העיניים לשמיים בציפייה. גם היא הסתכלה לשמיים, אולי אמור לרדת איזה מטוס או מצנח? אבל שום דבר לא קרה. והיצור המשיך כמו בסערה. לפעמים מדבר מהר, קולו גובר, ולפעמים שותק, יושב ושוב עומד. היא אומנם פחדה ממנו, אבל משהו בו משך אותה. היא הרגישה שהוא מתחבר פה למשהו, משהו שעד היום לא ידעה שאפשר למצוא כאן, בחורשה שלה! והנה זה קורה. סוף סוף! נראה שהוא עומד ללכת. יש! היא כבר חשבה שהוא יישאר לגור פה. יופי, היא חשבה, אפשר לחזור לקן שלי. ולחיי.

הלילה חלף ויום חדש הגיע,ושוב הוא הופיע. הקפיץ את כולם בצעקות לא מוסברות, דיבר לאוויר ושר שירים. היא עדיין לא הבינה למה הוא מקבל כזאת חיות ממה שהוא מוצא פה. ולמה זה חשוב כל כך לילד? שימצא לו עיסוקים אחרים וישחרר אותנו.

אבל ערב ערב עובר, והילד בשלו. יש ערבים שהוא מגיע בריצה, כאילו אחוז טירוף, צועק ובוכה. יש ערבים שהוא בא ושותק. ולילות שהוא מואר כמו הירח בעצמו, מחייך ורוקד. כמו בבית שלו, הוא אפילו הביא כיסא וארון ספרים. ועד היום ציפי לא מבינה מה שונה בילד. ומה הוא איבד בחורשה. 

מוקדש לכל הנוער החסידי החזק שלנו שמוצא את עצמו בשדות מתבודד עם אלוקים.

כתבות אחרונות

Prev Next
שבועות – חג השלום

  מאמר מאת הרב אליעזר...

לא מחנה הימין עומד למשפט

  עו"ד נדב העצני על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם