מאיר אוחנה

השבוע נשמעה באולפני החדשות זעקתם של בעלי העסקים המפעילים דוכני מזון. הסיבה: סירוב של בעל עסק לפלאפל לשלם אגרה לרבנות. התקשורת ממהרת לחבק, פוליטיקאים מזן מיוחד עוטים מסכות ועטים על השלל כמוצאי שלל רב. האמת? רחוקה מהמציאות. נקודת האור באה מכּתב החדשות יאיר שרקי, שגילה שאגרת כשרות לפי תעריף יומי עולה 2 מנות פלאפל, כ-30 שקל! אבל מה זה משנה, כי אם יש מאחוריה מוסד שהוא גם רבני, הרי שיש פה מתכון מנצח לניגוח והשתלחות.

אני רוצה לטעון בשקט בשקט שסערת הפלאפל היא בעצם התוצאה של הנפת דגלי פלסטין במרכזה של עיר ואם בישראל.

כשרות בעצם מבטאת את הרעיון שלא אוכלים מכל הבא ליד. אנחנו הציבור ממנה את הרבנות בשמנו לפקח על בעלי העסק כדי שחלילה לא יכשילו אותנו במאכלים אסורים. יש ציבור רחב בישראל שתעודת כשרות כן מדברת אליהם, שחשוב להם להקפיד על מה שהם מכניסים לפה.

המאבק היום בישראל הוא על הזהות היהודית! אם לא נשמר ונכבד את המסורת – שלא נתפלא אם החלל שיישאר יתכסה ב'דבר אחר'.

כשאנחנו לא גאים במה שאנחנו, בארצנו, בדגלנו, בלאום שלנו – הרי שמכאן טבעי הדבר שדגל של מדינה פלסטינית או דגל אדום קומוניסטי יתנוסס בראש חוצות.

במאבק בין כחול ולבן ובין שחור ואדום עובר קו אחד ברור של זהות, זהות יהודית!