הרב ישי אנגלמן, ר"ם בישיבת מעלה אדומים
כנס הישיבות אֲסוּפּוֹת נערך בשבוע שעבר בישיבת כרם ביבנה זו השנה הרביעית ברצף. בכנס השתתפו כחמישים ישיבות וכ-2,700 תלמידים, ובמהלך היום העבירו ידי רבני הישיבות למיניהן יותר מחמישים שיעורים. בסיום הכנס התאספו המשתתפים למעמד סיום מרומם ומרגש עם זקני רבותינו, ראשי הישיבות ורבניהן, בתפילות לשלומם של חיילי צה"ל ולהשבת החטופים לבתיהם. שיעורי הכנס עצמו יוחדו לענייני דיומא: "קוממיות בארצנו" – מלחמה וארץ ישראל בעיון, בהלכה ובמחשבה.
"אסופות": על מה ולמה?
אחדות היא ערך חשוב ומדובר ביותר בזמננו בעולם התורה ומחוצה לו, אבל אף שהאחדות היא אחת מן התוצאות הנפלאות של הכנס, האמת היא שמטרתו, מאז עלה במחשבה של כמה מחברי מערכת כתב העת 'אסיף' (שעל יד איגוד ישיבות ההסדר), טריוויאלית הרבה יותר: פשוט ללמוד תורה יחד.
רצון זה נובע מהאמון המלא במגוון ובעושר של עולם התורה בישיבות הציוניות-דתיות, באיכויות הרבות הקיימות בו, בכך שחייבת להיות לנו אפשרות להתעשר זה מזה, להכיר יותר איש את תורתו של רעהו. לשמוע סגנון אחר, להיפגש פנים אל פנים עם רב שאולי שייך לזרם קצת שונה משלי, שאולי גם רחוק במובן מסוים מהסגנון שלי ומהכיוון שלי. "הללו מטמאין והללו מטהרין", אבל כולם "ניתנו מרועה אחד", יושבים ועוסקים בתורה ומקבלין דין מן דין, ודברי תורה פרים ורבים. פעם בשנה אנחנו נאספים להכיר ולטעום האחד מפירותיו של חברו מתוך כבוד ואמון הדדי בתורה המכוונת על ידי כולם לשם שמיים וסוללת לה מסילות ודרכים שונות כאן בארץ.
חוץ מהשיעורים יש גם מפגשים שבין לבין: הזדמנות ללוות אל הרכב רב שאולי היום שמעתי לראשונה, מסוקרן מדמותו ומגדלותו, ואיך עד היום לא שמעתי עליו. מפגשים מרגשים בין ראשי ישיבות שאולי 'על דפי העיתון' נתפסים כשייכים לשני עולמות שאין להם שיג ושיח זה עם זה, וכעת הם עומדים חבוקים ומעלים על נס את המשותף ואת ה'יחד'. ארוחת צהריים של ר"מים מישיבות שונות המגלים שאת כולם מעסיקות אותן שאלות, שכולם יחד באותו מגרש, רוצים לנצח באותו משחק של תורה המאירה את החיים גם בשנת 2024.
במעמד הסיום של הכנס זכינו לשמוע מזקני רבותינו, הרב זלמן מלמד והרב יעקב אריאל, כיצד מ-12 בחורים שהחלו ללמוד לפני כשבעים שנה בחדרון קטן בכרם ביבנה נולד עולם גדול כל כך של ישיבות
שייכים וממשיכים
הכול מתכנס למעמד סיום משותף מרגש ועוצמתי. עוצמותיו נובעות מהרגשתנו איך מתכנסות למקום אחד, לרגע אחד, כל האפשרויות; כל העושר והגודל של עולם התורה שפרה ורבה בבתי המדרש שלנו. אחד הרבנים שהגיע להעביר שיעור בכנס כתב לי למחרת היום: "לא תכננתי להישאר לחלק האחרון של הכנס (מעמד הסיום)… בדיעבד אני שמח שנשארתי. נהניתי מכל רגע. הנאה רוחנית צרופה. רוממות רוח מיוחדת. יצאתי בהרגשה של גאווה: גאווה שאני שייך למחנה הזה, שיש בו תורה גדולה, עמוקה, רגישה וטהורה המופיעה בתלמידי חכמים מופלאים. אני משער שכל מי שנכח שם יצא בהרגשה דומה". אכן, זכינו להרגיש שייכים וממשיכים, "ניתנו מרועה אחד" ו"פרים ורבים".
"היינו כחולמים"
ועוד מילה לסיום: כנס אסופות מצליח ב"ה הרבה מעל המצופה, הרבה מעבר לחלום. כשחלמנו על הכנס בפעם הראשונה דיברנו על כ-500 תלמידים מכמה ישיבות שלמדו את אותה מסכת. הכנס שתוכנן אז התבטל בשל מגפת הקורונה. לא ויתרנו, והמציאות עלתה על כל חלום.
ואולם דרך הגשמת החלום הזה משתקפת התגשמות חלום חשובה הרבה יותר: במעמד הסיום של הכנס זכינו לשמוע מזקני רבותינו, הרב זלמן מלמד והרב יעקב אריאל, כיצד מ-12 בחורים שהחלו ללמוד לפני כשבעים שנה בחדרון קטן בכרם ביבנה נולד עולם גדול כל כך של ישיבות הסדר בפרט וישיבות ציוניות בכלל. איך בתקופה קצרה כל כך צמח כמעט מכלום עולם תורה עשיר, רחב, עמוק ומגוון כל כך. לנו הוא מובן מאליו, אך רבותינו משפשפים את עיניהם. זהו אולי המסר החשוב ביותר של הכנס: לא להפסיק לחלום. לפעמים חלומות מתגשמים.
