כותרות חמות :

זמן להתעורר

זמן להתעורר

 

מערכת

גם זה קרה השבוע: ראש אמ"ן האלוף אהרון חליוה הזהיר מפני פעולות בהר הבית בחודש רמדאן, שמא, כך בלשונו, תהפוך המלחמה למלחמת דת. אלו דברים מדהימים, לא פחות, משום שהם מלמדים על עומק העיוורון של מי אמור להפנים אבל טרם הפנים מה מתרחש פה. הרי בשם האסלאם פלשו לכאן רוצחיו של סינוואר, בשם הדת ובשם "קדושת אל-אקצה" הם רצחו, טבחו ואנסו, בשם מוחמד והקוראן הם חטפו ועינו.

באמ"ן יכולים להמשיך לספר לעצמם סיפורי לילה טוב מתוקים, אבל ללוחמים בשטח אי אפשר לספר סיפורים: חובת הג'יהאד כתובה באותיות גדולות על כל קיר ועל כל בית בעזה – בתמונות הקיר, בחומרי הלימוד בבתי הספר, בגרפיטי על הקירות, בשלטי החוצות – בכל מקום ובכל פינה. הנשק והפירים הוסלקו בשיטתיות במסגדים, ובכלל המלחמה הזו קרויה בפיהם "מבול אל-אקצה".

מי שהיה בעזה יודע לספר דבר מעניין: בעזה חיו טוב. הבתים מרווחים ומצוידים, מרוהטים כדבעי בריהוט יוקרתי, החנויות מלאות כל טוב ובזיל הזול. כל עוצמי העיניים שעדיין סבורים שסיבת ההתקפה נבעה ממצוקה כלכלית כזו או אחרת, נכונה לו אכזבה קשה. מוצע לכל טומני הראש להפנים את האמת, שאולי מכאיבה לניידים האוניברסליים שבהם: המלחמה הזו לא נפתחה נגד מדינת ישראל אלא נגד מדינת היהודים. מוחמד, שטבח ביהודים, נשאר אותו מוחמד, הקוראן אותו קוראן, דאר אל-חרב הוא אותו דאר אל-חרב, דבר לא השתנה.

כאן אולי מונח השורש העמוק ביותר של הקונספציה: המבט על האויב בעיניים חילוניות מערביות וחוסר הרצון להביט לאמת הכואבת בעיניים: פניהם של אויבינו למלחמה ולא לשלום, דתם דת של חרב ורצח ולא של חיבוק ואהלן וסהלן. אין זאת אלא חשש של חליוה ושכמותו להביט באמת בעיניים, אמת שתחייב אותם לחשיבה מחדש על מי הם, מה הם, מאין באו, למה נלחמים בנו ועל מה אנחנו בעצם נלחמים.

 

מידתו של דוד המלך

ומכאן השותפות במעשה המלחמה היא אכן חובה, אבל יותר משהיא חובה היא זכות ומצווה גדולה. בשבועות ששהיתי ברצועה חשתי זאת. לא התמרמרתי על אחינו שסבורים שמצוות לימוד התורה מבטלת את מצוות המלחמה, כי בעיקר ריחמתי עליהם. השהות במלחמה הייתה לי חוויה רוחנית עילאית, כאילו נכנסתי למקווה מים טהורים לזמן ממושך. גיוס בכפייה לא יעבוד, וגם אי אפשר לנצח במלחמה עם חיילים שאנסו אותם לצאת לשדה הקרב. את השירות הצבאי הלוחם יש לייקר ולרומם, שכן היא זכות נדירה שציפו לה דורי דורות, דבקות במידותיהם של דוד המלך ושל אברהם אבינו.

אבל האם צה"ל ומפקדיו כיום רוצים באמת את החרדים בצבא? לא צריך סיווג ביטחוני גבוה כדי לדעת את האמת: תכלס, הוא לא רוצה אותם. צה"ל אומנם זקוק לעוד לוחמים, אבל הדבר האחרון שרוצים שם זה כמה אלפי חרדים שישנו מן הקצה לקצה את התרבות הצה"לית הקיימת. המצב הכואב שנוצר זורם בעיקר ללפיד, ליברמן ושות', שרוכבים על העגלה. טוב אולי לחלק מהחרדים שזועקים געוואלד, אבל בעיקר גרוע לעם ישראל, שסובל שוב מפירוד פנימי ללא תועלת ממשית, כי מקרעים וממשיכות בחבל לא יצמחו לוחמים בשטריימל.

במצבים מורכבים מנהיגות מתבקשת לפעול בצורה היעילה ביותר לפתרון הבעיה, שהיא לא בהכרח הדרך שמביאה את מרב הלייקים. לא בטוח שיש לנו הנוסחה הנכונה איך לגייס חרדים, אבל ברור שמה שהולך בימים האחרונים בזירה הציבורית הוא המתכון הוודאי לכך שלא יגויסו חרדים בכלל בעשור הקרוב.

ושוב, למראית עין צה"ל מדבר על שילוב חרדים, אבל כל התרבות והאקלים הצבאי בשנים האחרונות זועקים את ההפך הגמור: שילוב אינטנסיבי, מכוון ויחצני על כל צעד ושעל של לוחמות בעוד ועוד יחידות בצה"ל, כולל כתבה אישית על כל לוחמת שננכסה לעזה בתמרון הנוכחי, שיווק אגרסיבי של כתבות יח"ץ במה שמכונה כיום "חודש הגאווה" על חיילים וחיילות בני ה'קהילה' ותחושה של דחיקה מכוונת של מפקדים התקפיים בעלי רוח יהודית אמונית, ובהם תא"ל עופר וינטר, תא"ל ברק חירם ואל"ם אבינעם אמונה.

בציבור החרדי, החי עדיין בסוג של בועה רוחנית, יש הרבה אנשים שסבורים באמת ובתמים שהמטרה המוצהרת של הרצון לגייס אותם היא לחלן אותם, וכל הפעולות הללו אינן מסייעות לשבור את החומות; הן מוסיפות בעיקר הרבה מלט.

ואם כבר דיברנו על הגיוס, איך אפשר בלי להידרש ל'סערת הראשון לציון'? רבים וטובים, ובהם רבנים ומנהיגי ציבור, הקפידו לגנות השבוע בחריפות ובעוקצנות את דברי הראשון לציון סביב מה שאמר על גיוס בני הישיבות. רבים מהם, שמתי לב, הם בדיוק אותם אנשים שהטיפו והקפידו בימי הרפורמה המשפטית והסרבנות שלא לדבר חלילה סרה בשקמה ברסלר ובמנהיגי הסרבנים מ'אחים לנשק' ושות', הצטלמו איתם מחובקים במפגשי שיח, הדגישו שכולנו אחים למרות הכול, ועם אחים, גם כשיש מחלוקת כואבת, צריך לדבר.

ובכן, נכון, עם אחים צריך לדבר, אבל גם חרדים הם אחים, לא כל שכן רבנים, לא כל שכן רבנים ראשיים. את הקריאה והדרישה לגייס עכשיו את כל החרדים וקריקטורות של כרטיס טיסה לראשון לציון היה קשה לפספס השבוע. את הפניות הנרגשות לשיח עם החרדים, מפגשי שיח על קפה ומאפה, תפילה ומאהל משותף ושרשרת מהכותל עד הכנסת – לצערי לא ראיתי.

לתגובות: itamarsegal8@gmail.com

 

Leads:

מוצע לכל טומני הראש להפנים את האמת, שאולי מכאיבה לניידים האוניברסליים שבהם: המלחמה הזו לא נפתחה נגד מדינת ישראל אלא נגד מדינת היהודים

צה"ל אומנם זקוק לעוד לוחמים, אבל הדבר האחרון שרוצים שם זה כמה אלפי חרדים שישנו מן הקצה לקצה את התרבות הצה"לית הקיימת

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן