מחנך עד לנשימה האחרונה

מעטים המקרים שהרגשתי בהם צער עמוק כל כך על אובדן של אדם שלא הכרתי אישית. מעטים עוד יותר המקרים שבהם הרגשתי שקיבלתי פצצה של השראה היישר לוורידים ממישהו שהצליח למרות כל מלחמות השכר של המורים וטבלאות האקסל לגעת במהות המזוקקת של אומנות ההוראה נגיעה מרשימה כל כך.

כמה דקות לאחר ששר ורקד בדבקות את שירת 'תהא השעה הזאת' עם תלמידיו בסליחות התמוטט אהוד עדני ז"ל, איש חינוך מוערך מירוחם, והלך לעולמו והוא בן 48 בלבד. הניח אחריו אישה ושישה ילדים.

שר התרבות חילי טרופר כתב עליו: "כמה עצב יש רק במחשבה על אלפי ילדים שהיו יכולים להספיק לעבור דרכו ולא יזכו לכך. מעת לעת הצעתי לו תפקיד ניהולי, אבל הוא רצה רק לחנך. אהוד היה מלא בכל טוב. מוכשר, מצחיק, צנוע, פשוט".

במהלך החודש האחרון היו לי כמה וכמה שיחות עם מורים שחוקים, עייפים, גמורים. כאלו שאיבדו את הברק בעיניים וכבר לא מבינים בשביל מה הם צריכים את כל כאב הראש הזה שנקרא ההוראה. דווקא אז נתקלתי במה שאהוד כתב בפייסבוק: "לו רק הייתם זבוב בבתי ספר ובגנים, הייתם רואים את ההתמסרות לנשמות הילדים, את העבודה בתנאים לא תנאים כדי שהילד יהיה מאושר, שלא ייענש ממערכת דפוקה וישנה. נמשיך להשקיע בילדים של אחרים. הילדים הכי יודעים להעריך. העיניים שלהם אומרות אמת תמיד, וכשיגדלו הם יעריכו יותר את עבודת המורה".

כמה אהבת אדם. כמה חוכמה. אמת. להט. מסירות ואכפתיות. לאחר מכן ראיתי אותו מחופש באחת מהתמונות אצלו בפייס עם תלמידיו. איזה מלך. איזה בן אדם גדול שידע להסתכל לתלמידיו בגובה העיניים. אחת ממכרותיו שלחה לי את הדברים האלה.

"מעט מן הטוב של אהוד שלנו ז"ל:

1. בבית ספר קול יעקב עבדנו שלוש שנים בסמוך. דלת ליד דלת. למדתי ממנו דרך המעשים שלו. הכול היה בשקט ובצניעות: יום אחד אהוד החליט שהוא מוקיר טובה לאחד מאנשי משק בית הספר, שהיה כל כך שקט וצנוע. הוא אסף כסף מתלמידיו וקנה לו זר פרחים לפני חג כלשהו, לקח אותו לכיתה (ליד הלוח) ואמר לו תודה. כמה פשוט ככה חשוב! מורה לחיים!
2. חינכתי כיתת חינוך מיוחד, ואהוד תמיד רצה לקחת תלמידים לכיתתו ולתת להם תחושת שייכות ואף עשה זאת.
3. לאהוד היה תמיד מקום ופינה בלב למורים חדשים. כמורה חדשה בקול יעקב שעבדה ללא מקבילה בכיתת חינוך מיוחד אהוד תמיד גרם לי להרגיש חלק. בסוף יום לפני פעילות בית ספרית יצאנו כמה מורים חדשים ל'על הגריל' לשיח על חינוך ומשמעותו לצד קולה ופינוקים. אהוד הכניס אותנו לעניינים. לימים אהוד עזר למיכאל אישי בעצות וטיפים לחינוך. שבוע לפני שנפטר שלח לו הודעה: 'איך אני אוהב לראות מורה מורעל' בתגובה על עלון שהוציא. שבוע אחרי כבר היה עלון עם הדמות שלו וסיפורים שילדים זוכרים ממנו. כמה עצב, כמה!
4. אצל אהוד כולם היו מצטיינים. כל תלמיד בתחומו. אהוד חילק לכל אחד מהתלמידים תעודת הצטיינות. כל אחד בתחומו. שמעון הצטיין ביחס לחברים, ראובן בדרך ארץ וכן הלאה.
5. איזה כיף היה לקבל מאהוד שלנו הודעות באמצע היום על הילד או על הבעל. הוא אהב לראות ציורים של הבן שלי ופרגן מאוד.

איש של מעשים קטנים-גדולים! תודה על הלימוד אהוד שלנו וסליחה שלא פרגנו לך מספיק בחייך. היית המורה שלנו, ותמיד תהיה!"

אהוד עדני ז"ל. אדם נדיר שנשם את החינוך, נפטר בחדר מורים ונתן את כל כולו למקצוע ההוראה עד לנשימה האחרונה. יהי זכרו ברוך.